|
עד כאן חלקו הראשון של המחקר שנשען על כתבי-יד אישיים וטעוני- אינפורמציה, עם תוצאות לא מחניפות לגרפולוגים. ואילו מחקר ב' של אותם החוקרים שונתה השיטה לחלוטין: נבחרו 40 איש משמונה מקצועות ונים, כשכל נבחר הוא אדם מצליח ומוכר היטב במקצוע, וגם שבע-רצון ומסופק מבחירתו המקצועית. המשתתפים במחקר העתיקו הפעם טקסט אחיד ומוסכם, כשבין השאר הם כותבים מהזיכרון את שיר-הילדים "יונתן הקטן", מספר ספרות בחשבון וכמה אותיות לטיניות. נבחרו למחקר בעלי מקצוע כמו רופאים, ציירים, מתמטיקאים, שופטים וכד', כשלידי הגרפולוגים נמסרו כתבי-היד, רשימת 8 המקצועות ועליהם לדרג את האנשים למקצוע המתאים להם ביותר. אם נמצא שאדם מתאים ל-2-3 מקצועות, ואחד המקצועות הוא המקצוע שבו הוא עוסק בחיים, גם זו נחשבה ל"קליעה".
את אחוז ה"קליעות" והפספוסים של הגרפולוגים, השוו לאחוז ה"קליעות" של מנגנון מקרי, השולף באופן מקרי לגמרי פתקאות מתוך כובע, וגילו שמבחינה סטטיסטית לא היה הבדל מובהק בין אחוז ה"קליעות" של הגרפולוגים והשליפה מהכובע. או כמו שאומר ד"ר בן-שחר: "אותה התאמה קטנה שנמצאה במחקר הראשון, לא נמצאה במחקר השני, ובמילים אחרות- הטסטים הגרפולוגים לא שווים את המשקל שמייחסים להם. גם אם יש השוואה כלשהי בין הערכות גרפולוגים לבין מבחני-אישיות, אני טוען שמבחן-אישיות אינו יכול לתת תקפות למבחן הגרפולוגי, כי יש ספקות ומחלוקות ביחס למבחני האישיות, וגם הם לא נחשבים בעיני לאמת נחרצות".
היושר אינו עקיב
על היושר, למשל תכונה שרבים מנותני העבודה רוצים לבדוק אצל מועמד לעבודה, אומר ד"ר בן-שחר שזו תכונה לא יציבה ולא עקיבה: "יש אנשים ישרים, עד שיש להם הזדמנות להיות לא-ישרים. היושר הוא אפיון רב-ממדי, התלוי בסיטואציה, בלחצים ובפיתויים. אם באמת רוצים לדעת איך אדם יתמודד עם תפקיד, צריך למצוא מבחן שיהיה דומה ככל האפשר לתפקיד, כשמספר אנשים מומחים צופים ובוחנים את האדם באופן רצוף ועקבי למשך מספר ימים, "מרכזי הערכה" כאלה מקובלים היום בעולם וגם בארץ, ומשתמשים בשיטה הזו במיון צוערים למשרד החוץ או ב"גיבוש" הצבאי לקורסים מסוימים ויחידות התנדבותיות מובחרות. ברור שמבחן כזה הרבה יותר יקר וקשה ממבחן גרפולוגי שהוא נוח, זמין, קל וזול יחסית".
מכיוון שהיושר בעיני הפסיכולוגים, אינו תכונה עקיבה ואין כל דרך לבחון ולמדוד את היושר, ואילו מנהלי מוסדות ובנקים בעיקר, מאוד מעוניינים לבדוק דווקא תכונה זו אצל מועמד-לעבודה, כשבא הגרפולוג ואומר למנהל כוח אדם: אני אומר לך בברור אם האי ישר, או לא, המנהל מאושר ומקבל את הגרפולוגיה בברכה. כי אם בתוך שנה האיש ימעל בכספים, המנהל מכוסה ויכול לומר להגנתו: הגרפולוג אמר. וכך הוא מגלגל את האחריות ממנו והלאה.
כששואלים את ד"ר בן-שחר, אם הגרפולוגיה כל-כך רעה איך הוא בכל זאת מסביר את הצלחתה הגדולה בתחומים רבים בארץ, הוא טוען שתוכניות הרדיו בנושא הגרפולוגיה עשו שירות נפלא לגרפולוגים, אבל הוא חושד שיש שם "טריקים" מאחורי הפרגוד, וכפי שנרמז לו הגרפולוגים שמשתתפים בתוכניות יודעים יותר ממה שאומרים לקהל שהם יודעים.
כהסבר נוסף להצלחת הגרפולוגיה הוא מדבר על "אפקט בארנום" המוכר בפסיכולוגיה ועל תרגיל כיתתי לסטודנטים שמאפיין תופעה זו, שאינה אלא אחיזת עיניים: לתת לאנשים חוות-דעת כוללנית עם מספר הסתייגויות, הרבה חיוב, מעט שלילה וכל אחד יקרא ויאמר בהתלהבות: יופי, איך ידעת... מסטודנטים לפסיכולוגיה שנה א' מבקשים שיתנו כתב-יד ותאריך לידה, וכעבור שבוע מבטיחים לתת לכל אחד חוות-דעת אישית של מומחה. כעבור שבוע מקבל כל סטודנט מעטפה סגורה ובה חוות-דעת האומרת משהו בנוסח כדלקמן: אתה מתגאה ביכולתך לחשוב בצורה עצמאית, ממושמעת ובעל שליטה עצמאית כלפי חוץ, אבל דאגני וחסר-בטחון מבפנים... הדברים הם לרוב דו-משמעיים, משתמעים לכאן ולכאן, וכל תלמיד מתבקש לדוג את חוות- הדעת עליו בסולם דירוג מ-1 עד 5, כשהציון הגבוה "מתאים ביותר" הוא 5. כשאוספים את הציונים מסתבר כי הממוצע הכיתתי הוא לרוב 4.5, ואז משווים התלמידים בינם לבין עצמם את "חוות הדעת האישיות" ומגלים שכולם קיבלו אותו נוסח אחיד.
השתמשו ב"יונתן הקטן"
כשהוא מסנגר על ממצאי המחקר הירושלמי אומר ד"ר בן-שחר, כי בצה"ל, בו ידוע כי משתמשים רק בכלים שהוכחו כתקפים במחקר לא משתמשים בגרפולוגים, ומחקרים שנעשו בצבא לבדיקת הגרפולוגיה, נותנים תמונה דומה למחקר שלהם. אשר לטענות הגרפולוגים, כלפי המחקר השני בעיקר, שמה שהוטל עליהם לא היתה "משימה טבעית", משיב ד"ר בן-שחר: "אם מסתמכים על כתב-היד, מה ההבדל בין "יונתן הקטן" לבין קורות החיים של אדם?"
בנקודה זו אפשר להביא לא את דברי הגרפולוגיים, אלא את דבריה של הפסיכולוגית הקלינית נורית בראל מאוניברסיטת ת"א, שלא ראתה אמנם את המחקר הירושלמי של עמיתיה למקצוע אך טוענת כנגד השיטה: "הקטע הזה שהשתמשו בשיר-הילדים "יונתן הקטן" לא נראה לי. לצורך בדיקה גרפולוגית ממשית צריך להשתמש בכתיבה ספונטאנית, טקסט שהוא לא מועתק, לא סטנדרטי ולא מוכתב ע"י אילוץ חיצוני, כך עובדים הגרפולוגים, ואם מציבים במחקר תנאים אחרים, אפשר בהחלט לפספס משהו. זו בעיה של שיטה".
מרגישים מאוימים
אשר לקביעה כי בצבא אין משתמשים בגרפולוגיה, מסתבר שאינה מדויקת כלל. הצבא בודק את הגרפולוגיה במחקרים שונים וחוזרים, וגם משתמש בשירותי גרפולוגיים לצרכיו השונים, שמטעמי בטחון איש אינו מוכן לפרטם. הגרפולוגית חנה קורן עובדת באופן קבוע ושוטף הן עם משרד הביטחון (מ-78') והן עם הצבא (מ-80') עפ"י חוזה עבודה קבוע, וגם היא אינה רשאית לפרט ולומר במה היא בדיוק עוסקת. במחקרה של נורית בראל היא מדווחת על מחקר שנעשה בצבא לבדיקת הגרפולוגיה. ב-81', מחקר שהיום מנסים שוב לשחזר, באותו כיוון אבל בשיפור השיטה. זה אומר לפחות דבר אחד: אם הצבא בודק, חוקר ומשתמש, אין הוא שולל ופוסל את הגרפולוגיה על הסף.
חנה קורן, גרפולוגית חיפנית מבוקשת, הפכה לכוכב אמצעי –התקשורת בזכות תוכנית הרדיו "תרגיל ב-5 אצבעות", ולא במקרה השתתפה בשני המחקרים, הירושלמי והתל-אביבי, לבדיקת הגרפולוגיה. היא מאלה המאמינים כי הגיעה השעה להשחיל את הגרפולוגיה להיכלי האקדמיה כבת-חוקית, ולא כממזרה שמקניטים כל הזמן, עם כל מה שמתחייב מזה. לכן היא מרבה להשתתף במחקרים הבודקים את הגרפולוגיה, ומי שבא- ברוך הבא. יחד עם זה היא טוענת באופן כללי: "הפסיכולוגים נוטים לומר שהגרפולוגיה לא –תקפה, כי הם מרגישים מאוימים, וללא סיבה. גרפולוג לא יכול לבוא במקום הפסיכולוג, אבל בשימוש נכון, הגרפולוגיה יכולה לשמש כלי עזר מצוין לדיאגנוזה בידי הפסיכולוג". לכן היא חותמת בהתלהבות על מסקנות המחקר של נורית בראל, שבין השאר אומרת דברים ברוח זו.
אשר לטענות המפורטות שיש לה נגד מחקר בן-שחר ושות' היא אומרת: כשפנו אליה בתחילה, דובר על מחקר מסוג שונה, ועל בדיקות מהימנות ויושר של אנשים, כשנבדקים כתבי-היד של אנשים שישבו לפחות פעמיים בבתי-סוהר, לעומת קבוצה של אנשים ישרים ונקיי כפיים כגון שופטים, פרופסורים וכד'... היא נענתה בהתלהבות, אך כעבור מספר חודשים נמסר לה שהמחקר הזה נתקל בקשיים, ובמקומו יעשו בדיקת התאמה של אנשים למקצועות, כשאענה כי בגרפולוגיה אפשר לדבר על כישורים בכיוון אך לא על מקצוע מוגדר, קיבלו את הדברים והיא הסכימה להשתתף.
כעבור מספר חודשים קיבלה את כתבי-היד וחשכו עיניה. "כל מה שאסור לעשות בגרפולוגיה היה שם". הם היו כתובים בעפרון, מועתקים, לא ספונטאניים גם ברשימת המקצועות ראתה את הפח-הטמון: "כשמדברים על פיזיקאים ומתמטיקאים, או ארכיטקטים וציירים, אלה דברים מאוד קרובים". כשביקשה שיאספו שוב כתבי יד אמרו לה שאי אפשר, ובכלל אין לה ממה לחשוש, כי זו רק עבודת הכנה למחקר, אוסף ניסיוני, ואחריו יעשו את המחקר האמיתי.
אשר לטענה שאין דרך לבדוק יושרו של אדם, אומרת הגרפולוגית: "בדיקת יושר היא בדיקה מאוד מדויקת, ואין דרך לבדוק יושר ומהימנות אלא באמצעות הגרפולוגיה. אני עובדת כ-10 שנים רצופות עם 400 מפעלים, כשרבים מהם רוצים רק לבדוק יושר ומהימנות, ועד היום לא היו לי פאשלות. אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן. הבדיקה הזו מורכבת מ-20 סימנים בכתב היד. כמעט שאין אדם שבכתב שלו לא נמצא אף סימן, ואין כתב-יד שבו יימצאו כל הסימנים, אבל אדם שיש לו 4-5 סימני אי-יושר בכתב אינו דומה לאדם שיש לו 10-12 סימנים כאלה, והוא בעל נטיות פליליות מובהקות, בעיקר אם מצטרפים לזה סימני הסתרה, ערמומיות, רכושנות וכד'.
"אני בהחלט לוקחת על עצמי את האחריות לומר על אדם כזה: האיש הזה לא ישר, אל תיקחו אותו לעבודה. היו לי הרבה מקרים של "מהימנות גבולית" שהמלצתי לא לקבל אדם לעבודה, ובכל זאת לקחו. באחד המקרים נורא התלהבו מהאיש, שהיה מוכשר וחרוץ להפליא, וקיבלו אותו לעבודה קבועה למרות שאמרתי להם: האיש לא ייזום שוד הקופה, כי הוא לא בנוי לזה, אבל הוא לא יעמוד בפיתויים הקטנים. הוא יגנוב עפרונות ועטים מהמשרד, ייצא לסידורים פרטיים על חשבון שעות- העבודה, יטלפן למקומות רחוקים על חשבון המשרד וכד'.. לא עברו חודשים מעטים, והכל התרחש בדיוק לפי התסריט שלי".
|
