|
אדום, גשרון אבן קטן מעל נחל, שדות ירוקים ובהם נוצצים עוד אגמי מים קטנים מהגשמים האחרונים. שמורת טבע. ותיקי המושבה מסבירי פנים. לעתים נדמה שהינך שב לשנות ה-20 או ה-30.
ביתם של חנה, עוזי, חוה'לה ודפי, ניצב במרחב בהיר וירוק על אדמת חמרה, בצד כביש צר ובלתי מעובד.
את פנינו מקדמים אסתרקה, מלצי ובוסי. מלצי, הכלבה המתולתלת, הצנועה בכולם. אסתרקה ובוסי תובעניים יותר. מתחככים, מתפנקים מכניסי אורחים. ברקע נשמעת
צווחה: "שלום! מי שם?" נכנסנו והיצגנו עצמנו. איך לא?
"תגיד שלום!" אומרת חנה, ג'ימי שותק. הוא תוכי אינדיבידואליסט. כשתאמר לו, לא ידבר. שכנו בכלוב ממול, התוכי קויו, לומד את מלאכת הדיבור. שלושה תוכים קטנטנים נוספים דרים להם בחדרון מיוחד, בשכנות לשחף, יונים טווסיות והקופה דנה. נכנסנו להציג עצמנו גם בפניהם. דנה מתגרה בכלבה אסתרקה. מושיטה לה גבה לדגדוג, ומשזו מושיטה כפה, היא בורחת. "בזהירות אסתרקה" - מזהירה חנה. דנה בורחת שוב.
אסתרקה מתוסכלת. בוסי הכלב עומד בתבונה מהצד. הוא לא מתערב. ג'ימי התוכי, שר ברקע קטע מ"הגשר על הנהר קוואי'. אי אפשר להיות עצובים בבית הזה.
אנו מתיישבים לצלילי המנגינה. קודם גרו בני המשפחה בחיפה על הכרמל, בדירת שלושה וחצי חדרים עם כל בעלי החיים. זה היה לא נוח לגבי השכנים.כעת התוכים יכולים לצאת מעט לגינה, הם פותחים בעצמם את דלתות כלוביהם. דנה הקופה אף היא יוצאת מעט אל השמש "לתפוס" ויטמין ד'. בקיץ מגדלים אבטיחים, מלונים ותירס.
הבית מרווח. חנה אוהבת לארח. זהו בית פתוח וחם. כרי הסבה גדולים מעשה טלאים, ארונות עתיקים, מגשים ישנים מסוגננים תלויים על הקיר. על הכורסא הסמוכה, לאורו של תנור ארובה מברזל מתחממת החתולה.
אווירה בלתי פורמלית המזמינה לשבת היכן שמתחשק במירב הנוחיות.
סיפור הצלחה
חנה עצמה, חביבה, רגישה ואנושית. היא אם-טיפוס לסיפור הצלחה. כשהדברים יוצאים מפיה, הם נראים פשוטים מאוד, הגיוניים מאוד. אופן הצגתם מאפיין כנראה אנשים מצליחים באמת. זה אינו מעושה, זה פשוט כך.
ילידת אוסטריה, עלתה לארץ בהיותה בת תשעה חודשים. מאז היא "מסתובבת באיזור", היא אומרת. כתבי יד עיניינו אותה תמיד. אהבה להתבונן בהם ולחקרם בלי להגדיר זאת בשם. במלאת לה 14 שנה נודע לה שקוראים לזה "גרפולוגיה". הלכה לשיעור אחד אצל מורה לגרפולוגיה, התאכזבה ועזבה. חשה שהיא יודעת יותר. מאז רכשה השכלה בתחום זה מספרים וממחקרים פרטיים. כך חקרה נושא של מחלות, כפי שהן באות לידי בטוי בכתבי יד, בעקבות מחקר על מצבם הנפשי של חיילים לפני ואחרי פציעתם.
השכלתה הפורמלית - דווקא בתחום הכימיה, שבו לא עסקה מעולם. את תחום הגרפולוגיה, מיסדה לפני כעשר שנים.
"קודם לכן", היא צוחקת, "כשאדם בא אלי עם כתב יד מה פתאום שאקח ממנו כסף, הייתי מוכנה עוד לשלם לו". היא.נהגה - אחר-כך - לגבות מחירים מגוחכים. אלא שזרם הבאים אליה הלך וגבר. החלה לזהות בעיות אצל אנשים מסויימים. ושלחה אותם לפסיכיאטר שכן. תוך כדי טפול שמה לב לשינויים בכתב היד שתאמו את השיפור שחל במצבם. ב1973-, לאחר המלחמה, ; הזמין אותה אותו פסיכיאטר לסדנה בבית אורן.
הסדנה אירחה אנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. היא היחידה, שלא מתחומים אלה, הוצגה לראשונה קבל עם ועדה כגרפולוגית. מאז החליטה שזה מקצועה וזו היא. החלה לשמוע הרצאות בפסיכולוגיה ועבדה כחצי שנה בקליניקה, במחיצתו של רופא. לפני כשמונה שנים הוזמנה להרצות בקורס לגרפולוגיה במרכז ע"ש אבא חושי בחיפה. היתה זו הזדמנות לרכז דברים באורח מסודר.
<< המאמר "הגברת הראשונה של הגרפולוגיה" - לעמוד הקודם
המאמר "הגברת הראשונה של הגרפולוגיה" - לעמוד הבא >>
|
