|
נראה כי את ארבע הפסקאות הראשונות גלעד כתב בעצמו (כנראה תוך כדי פיקוח), ואילו את הפסקה האחרונה נראה כי הכתיבו לו. אין בפסקה האחרונה אף טעות או פליטת קולמוס, הכתב נראה אחיד מאד ומתאים להכתבה.
פרט חשוב שבדקתי הוא מצב הראייה של גלעד. פורסם כי הוריו אינם יודעים אם המשקפיים ששלחו לו באמצעות הצלב האדום הגיעו ליעדם. יש לי בשורה עבורם. הראייה של גלעד טובה, אין שום סימן בכתב שיכול להעיד על ליקוי כלשהו, ולפיכך ניתן להניח ברמה גבוהה של ודאות כי הוא מרכיב משקפיים.
לא ניתן לקבוע בוודאות את מצבו הנפשי. עם זאת, נראה בבירור כי יש לגלעד כוחות נפש, כוח רצון ויכולת התמדה. הוא בהחלט נחוש ויכול גם לגלות עקשנות, אם כי מעט פסיבית. הוא חש מחנק (לא מפתיע בתנאי מעצר), אולם ניכרת בו אופטימיות מספיקה כדי לספק לו כוח להמשיך.
המילה "מתגעגע" צמודה לשם "גלעד", מה שמלמד כי הגעגועים הם חלק בלתי נפרד ממנו, ועם זאת, נותנים לו את הכוח להמשיך, מחזקים אותו ומשמשים לו משענת. הגעגועים האלה נותנים לו כוח לעבור את המצב שבו הוא נמצא בגאווה אישית.
גלעד נראה כמו נער שהתבגר במהירות וצלח את גיל ההתבגרות על ידי קיצור דרך והתייצבות מהירה של מצבי הרוח ותופעת גיל ההתבגרות.
אף שהוא כותב "דיכאונות" כביכול, למעשה ניכר כי מצב הרוח אחיד למדי. ניכרת שליטה עצמית טובה, גישה עניינית, והוא נמנע מלרחם על עצמו.
|
