|
אנה קורן נולדה לפני 43 שנים כמחנה פליטים של אונר"א באוסטריה, לאחר מלחמת העולם השנייה, והגיעה לארץ כילדה. הגרפולוגיה, היא אומרת, היתה טבועה בה מאז. שעה שחברותיה ל"תיכון חדש", "עירוני ה' ותנועת "השומר הצעיר" עסקו בענייני נעורים היא היתה מנתחת כתבי-יד של בני משפחה, חברים ומורים וקראה באובססיביות את הספרים של רפאל פוקורני וישראל אורם, שנחשבו באותו הזמן לאורים-ותומים של הגרפולוגיה. עד גיל שלושים לא חשבה שהעניין יהפוך אצלה למקצוע למדה בטכניון הנדסה כימית, באמצע הלימודים התחתנה עם עוזי מורה דרך במקצועו, ונולדו להם שתי בנות, חווה, כיום קריינית בגלי צה"ל, ודפנה, מדריכה בשריון.
"שני אירועים הביאו אותי לעסוק בגרפולוגיה באופן מקצועי. פעם עשיתי לאחת מידידותי הכוונה מקצועית בהתנדבות ואביה, שהיה מנהל כוח-אדם בחברה גדולה, התלהב וביקש ממני לעזור לו למיין עובדים. האירוע השני קרה כשהייתי כבר אמא. אחת האמהות בגן העבירה לי דרך בנותי פתקית ועליה רשום: שולי את מוכנה לאפות עוגה?' לפי הכתב שלה הבנתי שבעלה מכה אותה. הפסיכיאטר החיפאי ארווינג ברונסקי שטיפל באותה אשה משך תקופה ארוכה היה המום מהעובדה שגליתי מיד דבר שלקח לו חצי שנה להגיע אליו והזמין אותי לעבוד אתו".
לפני עשר שנים הגשימה קורן חלום ישן היא קנתה ושיפצה בית סוכנות קטן ובודר שנבנה בראשית המאה בעתלית. מחלון הבית ניבטים שדות בגון ירוק עז של חורף, מצפון נשקפת המצודה העתיקה, מתנשאת ליד הים.
בכניסה לבית חונה מכונית "שבי נובה" אמריקאית ענקית ירוקה ומחלידה משנות ה-70, בסמוך לו לול שבו מקרקרות תרנגולות פולניות מצויצות וברווזים, מאחוריו שוכך ובו ציפורי אהבה, מסביב גינה ענקית עמוסה עצי פיג'ויה, מנגו, אננס, אפרסמונים, תפוזים מיניאטוריים, עץ תאנה זקן, גידולים אורגניים החל מקישואים וחצילים וכלה בבצל ירוק ופטרוזיליה. "האוריינטציה שלי טבעונית", היא אומרת, "אני לא לוקחת בכלל תרופות, משתמשת הרבה בקמח מלא, סוכר חום, תה צמחים, לא מרססת את הירקות בחומרי הדברה כימיים. בלונדון יש לי ליד המשרד חנות טבעונית שבה אני קונה את כל המצרכים".
קורן מציינת שמאז ומתמיד היתה משוגעת על חיות והיו לה לפחות כלב אתר או שניים ותוכי ודגים. בכניסה לבית מקבלים את פניך
הכלבים מוצי, פונפון, מאצ'ו ושלומפר. בפנים רובץ בכלוב תוכי מדבר העונה לשם ג'ימי, מכיר את כל בני הבית בשמותיהם וקולותיהם ועושה אפילו "האו" ו"מיאו".
הסאלון בעל התקרה המקומרת עמוס ארונות וכיסאות עתיקים, כורסאות פרחוניות כבדות, ריקועי נחושת, חפצי אמנות אפריקאית, וילונות מלמלה רקומים, שטיחי קיר אוריינטאליים. המון ספרים, תקליטים וקסטות ("מוסיקה קלאסית וספרים זו אובססיה ישנה שלי. בלילה אחרי העבודה אני פותחת את המערכת ונצמדת לשופן, ראוול, ברהמס"). כעת, היא אומרת, היא בטריפ של ספרי פסיכולוגיה וניהול. "אין לי זמן אחר אז אני קוראת בין שתיים לארבע לפנות בוקר".
קורן מאופרת בכבדות, על חזה מתנוסס תליון כסף וציפורניה משוחות בלאק סגול, הצבע האהוב עליה. מדי פעם היא עושה קפיצה קלה החוצה לבדוק את מה מצב התרנגולות, אם השתילים יצאו בזמן ואם הכלבים קיבלו אוכל. "הקשר שלי לבית", היא אומרת, "הוא מאוד חזק. בעתלית לעומת זאת אין לי קשר עם אף אחד. אפילו את הקניות שלי אני לא עושה כאן אלא בדרך כלל בטירת הכרמל, בדרך לעבודה".
היא אשת שיחה נעימה ומפגינה השכלה כללית רחבה וידע בתחומים רבים. דוברת אנגלית וגרמנית, מבינה צרפתית, ספרדית ויידיש. לא שוכחת לציין שהיא בוגרת האקדמיה לניתוח כף היד של סן פרנציסקו וחברה באגודות לגרפולוגיה של שיקגו ואינרינאפוליס, שלא מכבר זכתה להרצות בקונגרס העולמי לגרפולוגיה בשיקגו, שעשתה בי איי, בתקשורת וניהול במכללת טורו בניו- יורק.
|
"בעבר", היא אומרת, "הייתי נלחמת עם כל הפסיכולוגים שמשוויצים בידע שלהם, עם כל אנשי המקצוע שראו וממשיכים לראות בנו בן חורג. כיום אני ככר לא צריכה להילחם, תודה לאל, אבל חשוב לי שהמקצוע יקבל הכרה מדעית, שיהיו באוניברסיטאות פקולטות לגרפולוגיה".
את סיפור ההצלחה האישי שלה מתקשה קורן להסביר. תכניות הרדיו בגלי צה"ל ובקול ישראל, היא מודה, נתנו לה "פוש" לא קטן.
לאחרונה, כשהתאבדויות עלו שוב לכותרות, החליטה קורן להתעמק בנושא, לדבריה ניתן לאתר כוונות התאבדות מבעוד זמן. "לא מזמן נתנו לי לניתוח גרפולוגי כתב-יד של חייל. קרבי בגולני שאיים להתאבד. הקב"ן לא ידע להחליט אם הבחור 'משחק אותה' או לא. אני מצאתי שהבחור אכן במצב קשה אבל אם יעשו לו הסבה לתפקיד לא קרבי הבעייה תיפתר. העבירו אותו לתפקיד חובש ומאז הוא בסדר גמור".
בנושא האבחון הגרפולוגי של נטיות התאבדות עסקה עור ב-1983. חבר קיבוץ בדרום הארץ שלח לה כתבי-יד של בנו שהתגלגלו לידיו באקראי ומהם התברר לו שהבן שרוי בדיכאון עמוק. קורן מצאה שהבחור עלול להתאבד. בלשכת הגיוס לא התייחסו ברצינות למכתבה ושבועות מעטים אחר כך התאבד הבחור, במהלך הטירונות, "ישנם סימנים שונים המעירים על נטייה להתאבדות. למשל, שוליים שמאור מתרחבים לקראת הסוף או מאוד נסוגים, סימן שאתה עובר לעתיד או מתרחק מהחיים. אצל אותו נער היו שוליים מתרחבים. במקרים רבים ישנם אצל המתאבדים הפוטנציאליים מה שאני מכנה 'ארובות', כתב קטן עם מרווחים גדולים בין המלים המעידים על בדידות וחוסר חיבור לחיים. או כתב-יד שנע בקווים ישרים כלפי מטה. אם אני מוצאת עשרה סימנים כאלה ואחרים ברור שלאותו כותב ישנה נטייה להתאבד".
את ממליצה לערוך בדיקות גרפולוגיות לקבוצות ויחידים הנתונים במצבי לחץ?
"לא ניתן אולי לנתח את כתבי-היד של כל המתגייסים, אבל קבוצת חיילים שנמצאת יחד בטירונות, גיבוש או קורס כלשהו, חייבת ללא ספק במעקב אחר כתבי-היד. אין לי ספק שחייל שהתאבד במהלך הטירונות יכול להוות גורם ל'מגפה' של התאבדויות בקרב חבריו או טירונים אחרים".
יש "כתב יד ישראלי"?
"בהחלט. לעומת הכתב הגרמני-גותי המסודר, הכתב ההולנדי עם הזווית הימנית הזורמת והפתוחה או הכתב הערבי שהוא מאוד מוגזם, הכתב הישראלי משקף הרבה ערמומיות, פקחות, חירות ובמיוחד הרבה מאוד מתח הקיים בחברה הישראלית".
יש לך כל כך הרבה אינפורמציה על אנשים חשובים. לא מפתה אותך לפעמים להשתמש במוח הזה?
"זו שאלה שפוליטיקאים תמיד שואלים אותי. אני משתמשת בידע שלי על מנת להבין יותר טוב בני אדם ולעזור להם. לעולם לא אפרסם בפומבי את נטיותיהם הנסתרות של יצחק שמיר, שמעון פרס או כל אחד אחר".
איך התובנה שלך משפיעה על יחסך לבעלך ולבנותייך? הלא את יודעת עליהם יותר ממה שהם יודעים?
"זה מסובך. מצד אחד קל לי יותר, כי אני מסוגלת להבין מדוע בעלי הוא כזה וכזה ומדוע בנותי הן כאלה ויודעת שאסור לי לשפוט אותם או לנצל את החולשות שלהם. מצד שני אני יודעת שלא אוכל לעולם לשנות תכונות מסוימות אצלם וחבל לי על כך".
כשהבת שלך מציגה לך חבר חדש, את סקרנית לראות את כתב-היד שלו?
"כשהבנות שלי מביאות לי כתבי-יד של חברים שלהן אני אכן מציצה בהם, אבל לא נוהגת להתערב ולא אומרת כלום. הבנות שלי מסתכלות עלי מהצד, רואות את ההבעה שלי וזה מספיק".
|
