|
מאמרים בנושא גרפולוגיה
ציורי ילדים – קווים מנחים להתבוננות |
|
הילדים שלנו מציירים כבר מגיל צעיר ביותר. בהתאם לחשיפה שהם זוכים לה ובהתאם לחומרים אליהם נחשפים, לעידוד או לביקורת, כל ילד הולך ומתפתח, רוכש מיומנות ומביא את עצמו, את עולמו הפנימי על החוויות האישיות והחברתיות שלו לידי ביטוי.
דרך הציור של הילד נוכל ללמוד על הרגשתו, על השפעת עולם המבוגרים ודמויות אחרות על חייו, על תחושת הערך העצמי שלו, על יחסו לגבולות, להנחיות ועוד. נוכל לראות עד כמה הוא מוחצן או מופנם, רגוע או חסר שקט, יצירתי ובעל עושר פנימי, מחויך ובעל חוש הומור או נתון לחרדות.
כדי להבין את ציורי הילדים, המאבחן מתבונן על אלמנטים רבים ושונים. הבדיקה מתבצעת אמנם בהשוואה להתפתחות קוגניטיבית "נורמאלית" כפי שנצפתה במחקרים רבים אולם השוואה זו אינה נוקשה וחייבת לקחת בחשבון את הסביבה בה חי הילד ונתונים נוספים כמו היסטוריה משפחתית וכדומה.
הבדיקה מקיפה את הצבעים השונים בהם בחר הילד לצייר, את הצורות הנוצרות. אלו החד פעמיות ואלו החוזרות על עצמן. כמו כן את תפיסת המרחב – העדפה, אם קיימת להתמקמות בצד ימין, שמאל למעלה או למטה או הימנעות מאחד מהם, כשכמובן, לכל אחד מהם משמעות רבה.
עם זאת, כדי להבין את כל אלו חשוב מאוד לשמור על מספר כללים ברורים:
- ניתוח הציור הוא ניתוח מורכב. לפענוח אמנם קיים פן אינטואיטיבי ואינטואיציה, כידוע, יכולה להיות באיכויות שונות ובמידות שונות אצל רבים, גם אם אינם מקצועיים. עם זאת, פענוח הציורים דורש מיומנות מקצועית, הבנה מעמיקה של הפסיכולוגיה של הילד, הבנה מעמיקה של אלמנטים שונים בציור עצמו ועל כן, אנא מכם – אם, אינטואיטיבית, אתם מרגישים כי משהו אינו כשורה, פנו למי שזהו מקצועו. מתן משמעויות אינטואיטיביות יכול להיות נכון אך גם יכול להיות שגוי ביותר.
- אין לנתח ציור בודד. ציורים בודדים משקפים תחושות רגעיות. מצוקה, כפי שנחווית אצל ילד יכולה לנבוע ממקורות רבים, אפילו מתוך העובדה שהצעצוע שהוא "הכי אוהב בעולם" נשבר...
- יש להתייחס בהסתייגות לציורים שצוירו בחברתם של ילדים אחרים, כמו בגן, למשל. ילדים נוטים להעתיק אלמנטים מציורים של חבריהם. הצבעים יכולים להיות אלו שנשארו על השולחן כי השאר היו בשימוש אצל חבריהם.
- ניתוח נכון של מצב רגשי ונפשי של ילד יכול להסתמך רק על ניתוח ציורים רבים (כשלושים לפחות) וכאלו שצוירו בסביבות שונות, ביניהן – סביבה ניטראלית שבה אין מבוגרים או דמויות מהיומיום של הילד. סביבה כזו חייבת להיות ידידותית ביותר וניתן להשיגה אצל מאבחן מקצועי. הימצאותו של גורם מוכר יכולה לספק תחושת ביטחון אבל גם איום או לחץ. אם הילד חווה טראומה ואינו יודע כיצד לחשוף אותה או חושש מלחשוף אותה, הרי שגם הכוונות הטובות ביותר מהאדם האוהב ביותר יכולות למנוע ממנו מלהביע עצמו בחופשיות.
- תמונה מלאה מתקבלת מציורים ספונטאניים אך גם מונחים. מאבחנים משתמשים במבחני ציור כמו : ציור עץ, ציור משפחה, משפחתי כחיות, כוכבים מעל גלי ים, ווארטג ועוד.
- שאלה תמימה יכולה לשפוך אור תמים על מה שנראה מאוד מפחיד או בעייתי. אחת ממאבחנות הציורים מספרת כי קיבלה ציור בו נראו הדמויות השונות של בני המשפחה ולאבא, בין הרגליים, נראה איבר פאלי. שיחה קצרה עם המאבחנת העלתה כי הילדה ציירה דבר השונה לחלוטין ממה שעלה באופן אינטואיטיבי ושלילי למדי, יש לומר, בראש המתבוננים בציור... הילדה ציירה את אבא: "זה אבא עושה פלוץ". כפי שפרויד אמר – "לעיתים סיגר הוא רק סיגר"... גרפולוגית אחרת הביאה ציור של ביתה הצעירה. הציור נראה כאבר מין לכל דבר. גדול, מלא ותופס את כל שטח הדף. עם זאת, היא ישבה בסלון בזמן שהבת ישבה מול הטלוויזיה וניסתה להעתיק מאחת מתכניות הטלוויזיה בערוץ הופ, כאשר ניסו ללמד את הילדים לצייר דולפין קופץ מהמים... כאמור, הסיפור מאחורי הציור הוא חלק בלתי נפרד מהציור עצמו. אם כך, לפני שהמוח הדאגני והפרנואידי שלנו נכנס לפעולה, אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שקיים מגוון אפשרויות רחב בהרבה מזה שעולה לראשנו במחשבה ראשונה.
- הילדים שלנו חשופים לגירויים רבים מסוגים שונים. הם רואים טלוויזיה, נחשפים לתכנים שאינם אמורים להיחשף אליהם בגילאים צעירים, פרסומות, משחקים, התנהגויות ברחוב, אלימות מילולית ופיזית בקרב החברים. לכל אלו השפעה רבה ביותר והשפעה זו באה לידי ביטוי גם בציורים עצמם. הסיפור שהילד יספר יכול לחשוף את המקור למתרחש בתוך הציור. אסור ושגוי לנתק את הציור מתוך הסיטואציה הרחבה של הילד.
- הימנעו מטעויות: אם תציירו לילד ציור מדהים, גם אם לבקשתו, הוא עשוי להשוות את "חוסר כישרונו" אל כישרונכם ועשוי, בשל כך להפסיק לצייר. אם תגיבו ב:"איזה יופי! איזו ג'ירפה מדהימה ציירת לי" כשהוא כבר שעתיים מצייר לכם מטוס הוא עשוי לקבל את המסר ש"אני לא יודע לצייר", אז אולי כדאי להפסיק לצייר.... שאלה כמו : "מה ציירת?" עושה בדיוק את אותו הדבר.... "מה? את לא רואה שציירתי לך מטוס???"
הציור הוא דרך הביטוי של הילד, היצירה מאפשרת לו להוציא את עולמו, רשמיו, חוויותיו, רגשותיו, פחדיו החוצה.
ככל שתאפשרו לילד לבטא את עצמו יותר ותעודדו, בלי לחץ, את היצירה, תאפשרו לו מוצא וביטוי לכל אלו.
מגוון של חומרים כמו: דפים בגדלים שונים ובמרקמים שונים, צבעים מסוגים שונים (טושים, פנדה, גועש, מים), סביבה שאינה סטרילית ושמותר להתפרק בה, לחרוג מהקווים ולקשקש גם על השולחן או הרצפה או הקיר (כל אחד בהתאם למגבלות שמתיר), יאפשרו לילד ביטוי חופשי, משוחרר ואיכותי יותר.
זכרו: אינטואיציה היא נפלאה אולם היא יכולה להיות מאוד מטעה. גלו ערנות אך אל תמהרו לשפוט, להיכנס לחרדות ולמצוקה. בציורים אמנם חבויים מסרים אולם השפה של הילדים שונה מן השפה שלנו. מצד אחד היא מוגבלת יותר – אוצר המילים שלה מוגבל, מצד שני – היא עשירה יותר – היא פחות מוגבלת בצורה המופשטת שלה, יש בה יותר גוונים, הם פחות נעולים מבחינה מנטאלית, פחות נתונים לכל המגבלות שאנחנו למדנו או לימדנו את עצמנו עם השנים.
מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >> |
|
