|
ג'וזף מנגלה היה רופא שזכה לשם הלא-מכובד "מלאך המוות" בשל ה"מחקרים" שעשה באנשים. מחקרים מעוררי חלחלה ומצמררים בתאומים, בילדים, בנשים הרות. מאחורי ה"מחקר" כרת אברים, ביתר אנשים ללא הרדמה ופעל באכזריות שקשה להעלות על הדעת. הוא סירס גברים, עשה ניתוחים לשינוי מין, ו"בדק" סיבולת לבידוד, לחיידקים שהזריק, והסיר אברים וגפיים כדי "ללמוד" על ההשפעות. הוא לא השתמש בחומרי הרדמה והשליך את הגופות לאחר השימוש.
הוא פעל בזמן השואה באכזריות יוצאת דופן. הוא היה זה שעשה את ה"סלקציה האכזרית". מי לימין ומי לשמאל. מי יחיה ויעבור עינויים מחרידים ומי ילך לתאי הגזים להשמדה מידית.
מעט מאד שרדו את "המחקרים" האלה וגם הם יצאו מהם בשן ועין... תרתי משמע.
ציור זה התפרסם בכמה וכמה עיתונים ואתרים והוא נלקח מתוך אוסף המחברות-יומנים של מנגלה שנמכר לפני כמה ימים בארה"ב במכירה פומבית.
גרפולוגים לא ינתחו בדרך כלל ציור ללא כתב היד. עם זאת, כל גרפולוג ישמח לקבל ציורים, שרבוטים וספרות שיכולים להוסיף נתונים גרפולוגיים לכתבי היד של הנבדק.
מבחן ווארטג נותן בידי הגרפולוג או הגרפולוגית שמכירים היטב את המבחן כלים מצוינים, אותם ניתן בקלות לשלב בגרפולוגיה .
נתבונן בציור הבא:
דמויות של אנשים שונים ומשונים, חיות מוזרות בחלקן, בתים, חלקם קורסים, כנסיות ומכוניות. בין לבין כתבי יד ויש כאן תחושה של רעידת אדמה.
בפינה הימנית העליונה ניתן לראות חיה עם שיניים חדות בצד ימין נראה קיקלופ מחייך בחיוך מרושע, כומר שמתלונן על עול המסים; אישה ומסביב הכיתוב - "אני הסתיו, יש לי עוד כמה ימים חמים בשבילך"; שני בתים כפריים, שנראה כמו הוריקן מסביב. תחת אחד מהם כתוב "הפתרון האידיאלי"; דמות שנראית כמו נפוליאון, הדמות אוחזת חרב ובכיתוב שמקיף אותה כתוב: "לעם", "מהעם" ו"מלחמה"; כיתוב: "דרכים לכוח וליופי"; ועוד כיתוב בכתב יד: "שברי הטיטאניק".
במרכז הציור יש רמז עבה לשואה: איש ניצב לפני כמה דמויות ישובות ואומר להן: "מי שעובד הרבה, מאריך ימים" –סוג של פרפראזה על "העבודה משחררת" ממחנה אושוויץ.
כמן כן ניתן לראות "יהודון" חובש כיפה עם מפרקים של בובה על חוט. כל הציור הזה משדר סערה ומחנק.
ועכשיו נתבונן בכתב היה של מנגלה:
כמו בציור גם כאן תחושת מחנק חריפה. ארגון כפיתי וחסר כל סוג של פשרה. נראה בבירור שהכותב שואף לשלמות ואינו מקבל שום צורה של בינוניות או רשלנות.
הנוקשות נובעת מ"אידאה פיקס" מגובשת ומקובעת. תפיסת העולם שלו בנויה מ"שחור ולבן", הוא סובייקטיבי מאד ומשוכנע בצדקתו.
כשר התכנון שלו מבוסס על "ההיגיון האישי" שלו. הוא לא נתן להתערב בשיקול דעתו ולא סמך על אף אחד.
אין ספק שמנגלה היה אינטליגנטי ואינטלקטואל. יש בכתב היד חוש אסתטי ויכולת לאגור אינפורמציה.
לא מפליא שמכל מקצועות הרפואה בחר דווקא ב"מחקר".
קור הרוח, חוסר הרגישות לזולת, היכולת האנליטית, הדייקנות והכפייתיות אפשרו לו לבטח את עצמו טוב יותר בתחום המחקר.
הדף מלא בצורה שאינה נותנת מקום לאף אחד אחר.
הוא מציף את הניר, לאט, בהתמדה ובנחישות ואינו נותן מרחב לאחרים.
מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >> | 
