פורסם ב'ידיעות אחרונות': בינואר 1997
מבחינת כתב היד של ואנונו עולה תחושת קיפוח חריפה מהעבר, ככל הנראה מזמן הילדות, מניעה את הכותב לפעולה. יש לו צורך להוכיח את ערכו לעולם, והמטרה מקדשת את האמצעים. הוא נחוש בדעתו, פועל בצורה כפייתית, ללא רגש וללא התחשבות בסובבים אותו.
האינטליגנציה שלו גבוהה, אולם התפתחותו הרגשית נעצרה בשלב מסוים בתחילת גיל ההתבגרות. הוא מרדן, מפגין הרבה יותר בטחון מכפי שחש באמת, ושואף להרשים בייחודיות.
הוא חומרני מאד, מחפש אחר תגמול, ומשאינו זוכה לו, חש כי "מגיע לו" ואמות המוסר שלו נעשות הרבה יותר אישיות, לפעמים עד כדי עיוות המציאות.
למעשה, בכתב היד יש כאילו שתי דמויות. הדמות האחת: אדם אינטליגנטי, שתלטן, שואף לנהל ולתת את הטון, בעל דחף חזק להוכיח את עצמו, ושום מצב אינו יכול לעצור אותו ולגרום להרפיית המתח והדריכות. הדמות השנייה: ילד מבוהל, מקופח, מוזנח, שמחפש חום ותשומת לב.
