פורסם: בפברואר 1983
מאת עדית נעמן
לפני שבע שנים היא החלה להופיע במשחק הרדיו הפומבי שהפך לשלאגר, בו היא מפענחת כתב-יד של אישים ידועים וקולעת "בול" לתכונות האופייניות שלהם.
השבוע יש לחנה קורן סיבה טובה לחגוג: ספרה "גרפולוגיה", סיכום עשר שנות-עמל בשטח, יצא לשוק.
כמו שבנאדם נורמאלי זוכר פרצופים שעוברים לידו בחייו, כך חנה קורן זוכרת כתבי-יד. באופן מדהים ומהמם לגמרי. יושבת ליד שולחן-העבודה במשרדה שבאחוזה, ומוקפת בערימות של ניירות מכל הגדלים והצבעים, ישרים ומקומטים ומכוסים בכתבי- יד במבחר מטמטם, כל המפה הקיימת של כתב-היד האנושי. וכמו קוסם השולף ארנבים מהכובע או מהשרוול, שולפת החוצה כתבי-יד באופן מקרי לגמרי, ומבלי להסתכל על החתימה או על הכותרת בראש הדף, מרביצה מונולוג, כאילו היתה מדברת על ידידם קרובים ומוכרים מגן-הילדים.
"תראי את הכדורים הקטנים שאברהם מנצ'ל, המאמן הלאומי, מצייר באותיות שלו. כשצלצלתי אליו כדי לבקש רשות לפרסם את כתב-היד שלו בספר שלי, שאל אותי: למה לך לפרסם? אמרתי לו: כי אתה מצייר כדורים קטנים באותיות. הוא השיב : אני? – מה פתאום? או תראי את כתב- היד של עו"ד צבי לידסקי עם כל השיפודים באותיות. הוא משפד את האנשים. והנה ליובה אליאב, כזה אדם מתוק, תראי איזו עדינות בכתב, איזה חום, איזו אנושיות. ומה דעתך על תומרקין? כתב משתולל אמיתי, משוגע כזה, סוס פראי, פרא-אדם, לא אכפת לו מה אומרים עליו, או איך הוא נראה. או קחי את כתבי-היד של השניים האלה דוש וקישון, דומים להפליא. ממש דומים.
"בכתב-היד של קסאביירה הולנדר, זונת- הצמרת היהודייה. היתה לי ממש הפתעה. אצלה הייתי מצפה שהחלק התחתון שלאותיות יהיה יותר מפותח מהעליון, אבל לא. אצלה הכל מתחיל ונגמר בראש, ורואים את השאפתנות החזקה, את כושר הדיבור והכתיבה, הרצון להוכיח את עצמה, להיות מפורסמת וחשובה. המצחיק הוא, שיש דמיון גדול בין הכתב שלה, לבין כתב-היד של נזירה אחת מעין-כרם. רק שאצל הנזירה יש יותר שילוב ושקט פנימי.
"בכתב-היד של חנה אין כל מקום לטעות או תהייה: מיד ידעתי מי הוא הכותב. רואים כשרון דרמטי בלתי רגיל, יכולת שימוש מעולה בכל הגוף, במימיקה, ולא משאירה שוליים בשום מקום. היא ממלאה את כל הדף והבמה. רואים גם רגישות באזור הרגליים, בנון סופית, היא כאילו נשענת על רגל שמאל. גם שני כתבי-היד של מוטה גור מעניינים. עם רווח של כשלוש שנים ביניהם. הראשון, הוא כתב-יד של גנרל, איש-הצבא מס' 1, מאוד בטוח בעצמו, בכתב השני רואים שנעשה קטן-קטן והשתנו אצלו דברים.
"תראי את טופול המשוגע, מלא הומור ואמצאות. מצאתי אצלו גם כושר טכני מעולה ומה התברר? שיש באמת פטנטים רשומים על שמו. ברנס?- זו באמת בעיה, כולם שואלים אותי האם הוא אשם. או לא אשם ברצח? לפי דעתי הוא לא אשם, אבל דברים כאלה אי אפשר לומר בוודאות מוחלטת. כי בכל אדם יש פוטנציאל לרצוח. מה שאני כן יכולה לומר הוא, שכל מכתב הוא כמו מכונת אמת, ורואים בו סימנים של שקר. אצל ברנס אין סימנים כאלה. גם אין תוקפנות, אין אלימות, הוא לא מתפרץ, התגובות שלו כל-כך איטיות, של ספק או של לחץ, והסך הכל של התמונה אומר- לא אשם"…..
האמת-נטו בלי צעיפים ואצטלות
כך היא יכולה להמשיך שעה, שעתיים, שבוע, או שנה, אם רק יש לכם הסבלנות ולה הכוח, כי מצידה של חנה קורן אין דבר יותר מלהיב, מסקרן, מרתק ומספק מן הכתב האנושי, וזאת מן הטעם הפשוט: זוהי תמונת-רנטגן בלתי מצונזרת של האדם הכותב, ובחברה שקרית, בה מקובל ונהוג שהכל משקרים את הכל, למען סיפוק הצרכים החברתיים, הכלכליים והאנושיים, שלא לדבר על הצרכים המדיניים, די נחמד לפעמים לחזור אל האמת-נטו, בלי כל הצעיפים והאצטלות בהם מתעטפים לפני כל יציאה-לציבור.
השבוע, ובשבועות הקרובים, יש לחנה קורן סיבות טובות לחגוג, וסביר להניח שימרחו את ההללויות עליה לאורך, לרוחב ובאלכסון. ספרה המקיף על 'הגר הפולנייה' (הוצאת מסדה). סיכום של עשר שניות עמל בשטח, יצא לשוק, והוא מקיף את כל התיאוריה היפה, וגם לוחות השוואתיים ליישום הפרקטיקה. מי שחושב שבתום קריאת הספר הוא יוצא מהעניין גרפולוג-מוסמך, שלא ישכח לקרא את השורות הכתובות בדף האחרון: "… אני משוכנעת שמעתה תקבל התרשמות כללית מכל כתב שתראה, אך אנא ממך, אל תשכח שאינך גרפולוג, ועליך להיות זהיר עכשיו שבעתיים בכל הקשור בהגדרות-אופי של אנשים".
במילים אחרות, קורא יקר, כדאי שתלך אל הנמלה, עצל, תרשם לקורסים בגרפולוגיה הנמשכים שנה-שנתיים-שלוש, בכל השלבים של מתחילים-מתקדמים-משתלמים, ואחרי שלוש שנים של עבודה מפרכת בכתבי-יד, תחליט הגב' חנה קורן, אם אתה מספיק מוסמך כדי לשרטט ולפענח ביד מקצועית מהימנה את תמונת הרנטגן של האישיות, על כל כישוריה וחולשותיה, כפי שהיא מסתמנת בכתב-היד האנושי, זו אחריות כבדה, אדוני ועל פאשלות אין מה לדבר. תשמע את הדברים יותר טוב מפי הגבורה עצמה, ובארץ הזאת, בתחום הגרפולוגיה, חנה קורן היא לא רק הגיבורה, אלא גם האורים והתומים.
במדינה בה אוהבים אמצעי-התקשורת לגדל מדי פעם אלילים חדשים, על מנת להוריד עליהם זאבטה-ניצחת ולמחוץ אותם לעפר למחרת היום, ולגדל ישר אליל חדש וחוזר חלילה, חנה קורן היא בבחינת פנומן יציב וקבוע. הרדיו הפומבי של גלי צה"ל, "תרגיל בחמש אצבעות", שבו היא מפענחת שלושה כתבי-יד של לושה אישיים ידועים בציבור (מהבידור, מהאמנות, מאמצעי התקשורת, מהספרות ומהפוליטיקה), אך זהותם עלומה בפניה. בסוף הפענוח (הקהל יודע כל הזמן במי המדובר) מגיע העימות על 'הלקוח' וכולם נדהמים לגלות איך הגברת שוב קלעה 'בול' לתכונות המאפיינות את האישיות הפומבית. במקרים רבים היא מזהה את האדם בשמו, על סמך הנתונים הגרפולוגים שבידה, פלוס ציון נוסף של גיל ומין שמפיקת התוכנית ציפי גון מוסרת לידיה.
מפרטת המעלות ורומזת על הדברים השליליים
התוכנית לא רק הפכה לשלאגר בטווח מתמשך, שפוליטיקאים רבים שמחים להופיע בה (שלא לדבר על אמנים וכל השאר, שפרנסתם בלהופיע), אלא שיש לה כבר תוכנית-מתחרה ברשת ב', שבה משתתפים בפענוח האישיות גרפולוג ואסטרולוג, ומסיבות מובנות שאין צורך לפרטן, אין חנה קורן משתתפת בתוכנית הזו, אלא אסיסטנטיות שלה.
כאחת שנכנסה לתכנית הזו כמעט בעל כורחה (היא הסכימה לבוא לפגישה ראשונה עם זאב ענר, כדי להסביר לו מדוע אין לחיפנית כמוה מה לחפש בתוכנית כזו..) היא יודעת לשחק את המשחק לפי הכללים המקובלים בתוכנית פומבית, שכל עם ישראל אוהב להקשיב לה, פלוס שידורים חוזרים. במלים פשוטות: היא לא יכולה לומר דברים איומים ונוראים על ה"לקוח" שלה. לכן היא מפרטת בהרחבה את כל מעלותיו וסגולותיו, מספרת על התכונות שבן ככה-ככה ורומזת בלבד ע הדברים השליליים. הכלל הוא, שאסור לבייש אדם בפומבי, ואת הדברים הפחות נעימים היא מפרטת בכתב, אינה קוראת אותם בתוכנית, ומוסרת אותם לאדם באופן פרטי לאחר השידור.
כשראתה אצל שחקנית מפורסמת שהיא נמצאת "על פרשת דרכים", אמרה לה שהמדובר הוא בחייה המקצועיים, ולא טרחה לפרט שהכוונה היא גם לחייה המשפחתיים. כשראתה שאצל ח"כ מסוים יש בעיות-בריאות, באזור הבטן, אמרה לו זאת רק בתום התוכנית, והח"כ אישר עובדה הזו במלואה.
רק פעם אחת בשבע שנות קריירה רדיופונית התמרדה, בעטה ואיימה בלהתפטר, כשהיא מסרבת לפענח פומבית את כתב ידו של ח"כ מסוים שהוגש לה במסגרת התוכנית. הסיבה האמיתית? היא לא מצאה תכונה חיובית אחת שבה יכלה להיאחז, כדי לפרט אותה בהרחבה. הכל היה שלילי, שלילי, שלילי. אבל היתה לה סיבה חיצונית-טכנית נפלאה שבה יכלה להיאחז, כדי לשלוח לאיש חזרה את כתב-ידו, ללא פענוח. הגאון שנתבקש לשלוח את כתב –היד בעילום שם וללא סימנים מזהים, שלח את כתב-היד על נייר של הכנסת עם שמו בכותרת-הדף. אמרו לו שזה בניגוד לכללים, ואי לזאת לא יוכל להשתתף כמבוקש בתוכנית. השם והכתובת שמורים במערכת, ובינתיים שתתפוצצו מצידי.
מאיפה מתחילה הקריירה המופלאה של הגרפולוגית חנה קורן, לשעבר פרידמן, נשואה פלוס שתי בנות (12,14), ילידת אוסטריה וחיפנית מגיל 9 חודשים!- מהרגע שבו היא זוכרת את עצמה, רק שלא ידעה שקוראים לזה ככה. כמו שבנאדם מתייחס לפרצוף של הזולת, רואה פנים שמחים, עצובים, מתוחים או רגועים, היא פשוט הסתכלה על כתבי-יד וראתה אותם דברים. כשהיתה בגיל הגן, למשל, ולא יגעה קרוא וכתוב, היא זוכרת שירדה לתיבת הדואר לראות אם הגיעו "שנות טובות", וראתה גם מעטפה שהגיעה מהדוד בחו"ל. הסתכלה על הכתב במעטפה ושאלה את אמה: הדוד חולה? וכשהאמא פתחה וקראה את המכתב, סיפרה לחנה שהדוד היה באמת חולה מאוד, עבר ניתוחים, אבל מקווים שיחלים.
עוד זיכרון מהילדות שלה, מבית- הספר, מתייחס למורתה, ששמה היה אז אביגיל פרלשטיין, ולחתימתה כשבסוף ה"נון" היא מסלסלת ומקשטת את החלק התחתון של האות הסופית במין לולאה. חנה הסתכלה בלולאה המוזרה הזו מבלי להבין את פשרה, וכשיום אחד שאל אחד הילדים בכיתה את המורה: המורה כמה זוגות נעליים יש לך? והיא השיבה : 40! חשבה לעצמה הגרפולוגית בדרך: בטח נורא חשוב לה הקישוט בחלק התחתון, ובגלל זה היא מציירת לולאה לנון.
חנה הופיעה בערב ראיונות אצל ירון לונדון, כשמישהי בקהל ניגשה אליה וזיהתה את עצמה כבת-כיתתה. בתום הערב נפגשו ותכננו מפגש-מחזור שהתרחש חודשים מספר לאחר מכן בביתה של חנה קורן. למפגש הגיעה גם המורה, שבינתיים שנתה את שם משפחתה וגם מספר נעליה פחת, ואחד מבני המחזור הביא תעודה והראה אתה עם החתימה המפורסמת, כשכל העת רואים את הנון הסופית עם הלולאה. מיותר לציין שחנה קורן זכרה את כתב-היד של כל אחד מבני כיתתה למרות שעברו מאז כעשרים שנה.
סימנים בכתב על מצב בריאות הגוף
היא תמיד התכתבה עם המון ילדים מכל הארץ, בעיקר כדי לראות את כתב היד שלהם, וזו הסיבה שלאחר שניים שלושה מכתבים הפסיקה את התכתבות, ופתחה בהתכתבות חדשה, אבל רק כשהגיעה לתיכון שמעה שיש שם לדבר הזה, וקוראים לו "גרפולוגיה", תורת-הכתב. אחת החברות סיפרה לה, שיש אפילו קורס בחיפה ששם אפשר ללמוד איך עושים את זה. חנה באה לשיעור אחד כשומעת חופשית והיתה מאוכזבת קשות: "הרגשתי שאני יודעת הרבה יותר מהמורה, ואין לי מה ללמוד ממנו".
גרפולוגיה
אז התחילה לצלול לספרים שעליהם יכלה לשים את היד, תחילה למדה את כל הספרים הקיימים בעברית, וביתה י"א כבר התחילה לקרוא את אוצר הספרים הקיים באנגלית. אבל מה? כשזה הגיע ללימודים אחרי התיכון, האמא הטובה, שהיתה רופאה, אמרה לה שבנאדם צריך מקצוע ביד, אבל שלא תלך בעקבותיה לרפואה. אז חנה פרידמן הלכה ללמוד כימיה בטכניון, החזיקה מעמד שלושה וחצי סמסטרים, התחתנה, ילדה ופרשה מהמעבדות ומהמחקר.
כשהיתה שרויה בגידול ילדים, חיתולים, בישולים וטיולים בעגלה, המשיכה באיסוף הכפייתי של כתבי-יד, כשכל אדם בו היא נתקלת בבית, במדרגות, במכולת או בטיול בגן נתקף בשאלה: תכתוב לי משהו?- ובבית היתה יושבת עם ספר הגרפולוגיה והטבלאות של פוקורני ומפענחת את הכתוב בין האותיות, השורות, הפסיקים והנקודות. עד היום היא דפוקה ונעולה על כל פיסת-נייר שעליה כתב-יד, ואם משהו קורע נייר כזה, היא מרגישה כאילו תלשו ממנה אבר בגוף, כשהיא יושבת לפעמים עם רואה-החשבון שלה על הדו"חות למס-הכנסה ומתלוננת על כל-כך הרבה מס שהיא צריכה לשלם, רואה החשבון מסתכל עליה בלגלוג ואומר: תגידי את האמת? אם לא היו משלמים לך שתעשי את העבודה, לא היית משלמת לאנשים שיתנו לך כתבי-יד?
באותה תקופה התכתבה עם משהו בתל- אביב וכשמצאה בכתב-ידו סימן מסויים, זיהתה אותו לפי טבלה בספר של פוקורני, "הפסיכולוגיה של כתב-היד". ובישרה לאיש, בין השאר, שהוא סובל מתסביך אדיפוס. פשוט העתיקה את כל התכונות הרשומות בטבלה. האיש כעס מאוד והגיב בחריפות רבה. חנה קורן איבדה כמות נכרת של בטחון-עצמי, הבינה את שגיאת המתחילים הקלאסית שלה, אבל לא הפסיקה לרגע את עיסוקה בכתבי-יד.
גם הביטחון חזר אליה במהרה, ב-73', כשפנתה אליה קיבוצניקית שביקשה לעשות עבודת- גמר בגרפולוגיה, במקום בחינה במקצוע כלשהו. חנה התחילה לעבוד איתה, פרצה מלחמת יום-כיפור, וחנה העלתה רעיון לבדוק מצב נפשי של חיילים המאושפזים ברמב"ם. לפני ואחרי פציעתם. ליד הפצועים ישבו לרוב הנשים או החברות, שדאגו להביא כתבי-יד מלפני הפציעה, ועבודת האיסוף, הפענוח והמחקר שהשקיעה קורן במבצע הזה, הביאו אותה לתגלית בינלאומית בתחום הגרפולוגיה, שבה הצביעה באופן מסודר ושיטתי איך ניתן למצוא סימנים בכתב על מצב הבריאות של הגוף.
אומרת חנה: היתה התייחסות לנושא הבריאות והכתב לפני, אבל המחקר שלי, שפורסם בחוברות של גרפולוגיה בכל העולם, חידד את תשומת-הלב לנושא. הגרפולוגיה הקלאסית, שעליה נכתבו רוב הספרים, מבוססת על כתיבה בעט נובע, ובכתיבה כזו אין "נקודות" כמו בכתיבה בעט-כדורי, והנקודות האלה הן הסימן למחלה שהיתה, מחלה קיימת, או למחלה- בדרך. היה לי מקרה די מביך עם בחורה צעירה שאמרתי לה שהיא בהריון, ורק שבועיים אחרי זה המעבדה אישרה את העובדה. ועם יהודה ברקן היה מקרה מצחיק, כשהופיע בתוכנית בגלי צה"ל, ואני אמרתי שיש לו רגישות באזור הגרון. הוא אמר מיד: מה פתאום? אין לי שום דבר… ולמחרת בבוקר הוא מטלפן אלי בקול צרוד-אימים וטוען: מכשפה שכמוך… כישפת אותי אתמול. עכשיו יש לי אנגינה.
המשלמים הכי גרועים בשטח
באחרונה פנה אליה רופא ירושלמי. המעוניין לבצע איתה מחקר ממוסד על הקשר בין גרפולוגיה והמחלות. הכל בשלב של דיבורים בניתים, אבל העובדה שבצעה בעקבות מלחמת יום-כיפורים, הצמיחה לה כנפיים מקצועיות. עשתה לה "בומים" לביטחון-העצמי, ופתאום במקום שהיא תתפוס אנשים ברחוב, ותבקש מהם כתב-יד בבקשה, תפסו אותה ברחוב מנהלי מפעלים. נתנו לה כתב-יד וביקשו ממנה דו"ח מצב ואישיות, בקשה. תמורת תשלום הולם, כמובן. ך פתחה משרד קטן, בהרבה חרדות, בסוף 75', כתבה את הדו"חות בכתב-יד בעצמה (למי היה כסף למזכירה), בעקבות המשרד התחילה לערוך קורסים, ואז פנו אליה מגלי צה"ל. עם ההצעה לתוכנית שבה משולבות גרפולוגיה ואסטרולוגיה.
חנה, שלא היתה אז מי-יודע-מה מפורסמת, התנגדה לכל העניין, "כי גם אז הייתי בדעה שצריך להוציא את הגרפולוגיה מתחום המיסטיקה של כדור-הבדולח, ואין שום צורך לשלב גרפולוגיה באסטרולוגיה", אבל היא נסחפה מרוב שכנועים של זאב ענר, עשתה שתי תוכניות משולבות, ובתוכנית השלישית כבר עמדה לבדה בעימות עם הקהל ושלושת "האלמונים המפורסמים", תוכנית שמבוססת על מיומנות גרפולוגית בלבד.
מאז, כאמור, עברו שבע שנים טובות, שבהן קטפה את כל התהילה האפשרית, ומצדה היא מתכוננת לעוד שבע שנים טובות. טפו,טפו שבהן לא תהיה לה שום פאשלה, כי כמו שהיא טוענת: "לפני שאני כותבת כל מילה בדו"ח אני בודקת אותה משישה כיוונים שונים, ואני מאוד יסודית. אז אני יכולה לומר ע משהו שהוא בעל אינטליגנציה מצוינת, והיא רק טובה מאוד, אבל לא יכולה לטעות באופן בסיסי. כמובן שיש אנשים שאינם מרוצים מהדו"ח שלי. זכותם. על יפה ירקוני, למשל, אמרתי שהיא מתרפקת על עברה, והיא אמרה : מה פתאום?".
אבל קרו לה כל מיני דברים מצחיקים במרוצת התוכנית, כשהיא מגדירה את הדברים בדיוק- מהמם, הקהל יודע במי המדובר, והיא לא מנחשת כלל מיהו האיש. זה קרה לה עם כתב-היד של הרצל ליפשיץ האסטרולוג. שאותו הגדירה כבעל דמיון פרוע, מומחה בלעשות קומבינאציות של קומבינציות ומסוגל לחבר שמיים וארץ. הקהל התפלץ מצחוק, והיא די נדהמה כשגילתה מיהו האיש פנים אל פנים. עם אייבי נתן קרה לה דבר מצחיק אחר, כשהגדירה את כל תכונותיו בפרטי-פרטים, ובשום פנים לא ניחשה מיהו האיש. אמרה שהוא ספונטאני, אימפולסיבי, בעל תגובות מיידיות וישירות, ללא סינון של בקרה, דבק בעקרונות לא שגרתיים ומוכן לעמוד בהם מול עולם ומלואו בעקשנות ובתקיפות רבה. כשמגבלות של זמן ומקום לא מרתיעות אותו… הקהל מחא-כפיים באופן היסטרי, מני פאר מתח אותה עד סוף התוכנית, ואייבי נתן הוא היחידי בשבע שנות תוכנית שלא הגיע להקלטה הפומבית, כי טעה בתאריך או בכתובת.
כשמגיעים לנושא העדין ששמו פוליטיקאים, ומבקשים להוציא ממנה כמה "תשקיפי רנטגן" של אישים ידועים, במקום בו הם לא יכולים לרמות אף אחד, היא מתעטפת בעדנה באיצטלה ושמה "סודיות מקצועית", אבל מבשרת שרבים מאנשי צמרת הממשל, וכנ"ל ח"כים בעלי עיסוקים נוספים, פונים אליה ונעזרים בשירותיה המקצועיים בשביל עצמם, הילדים שלהם, או לטובת העסק, והם מצטיינים בתכונה משותפת אחת: "הם המשלמים הכי גרועים שאני מכירה, אולי בגלל החסינות שלהם. אבל עד שאני רואה מהם צ'ק, הנשמה יוצאת". לעומת זאת יש ל"מכון לגרפולוגיה שימושית", שהיא עומדת בראשו, פרנסה לא רעה בכלל. קורסים, השתלמויות ומספר הולך וגובר ומשתלט של מפעלים, המוכנים לקבל עובדים חדשים, ובעיקר בעמדות רגישות ובכירות, רק לאחר דו"ח גרפולוגי מסמך. בנושא הזה היא מוכנה לפרט מספר מקרים, בהם הזהירה מראש, ואזהרותיה התאמתו מהר מאוד: במפעל השייך לקונצרן גדול חיפשו קניין-בכיר, והעבירו למשרדה את כתב-ידו של המועמד, שבא לראיון עם המלצות מפוארות. היא אשרה שהוא אינטליגנטי מאוד, בעל כושר חזון ותכנון, חוש מסחרי מפותח ובכלל מבריק, אבל… אין בו אומנם ערמומיות מתחבלת ופושעת של פורץ-קופות, אך זהו אדם שלא מסוגל לעמוד בפיתויים, הוא עתיד להצליח. המנכ"ל אמר שאין כל סיכוי ל"פיתויים", וקיבל את האיש לעבודה. כעבור מספר חודשים הסתכסך איתו משהו מהסוכנים על אחוזים, והמישהו הלשין על המבריק-החדש שהוא מקבל שוחד. שמו עליו מעקב צמוד של בלש, שהקליט את האיש ותפס אותו על חם עם המזומנים בכיס.
סדנאות לגרפולוגיה באוניברסיטת חיפה
סיפור אחר היה לה עם מועמד שביקש להצטרף למושב מסוים, ואנשי המושב העבירו אליה את כתב-ידו לאבחון. היא אמרה להם ייזהרו מאוד, כי האיש חולה-נפש. עם מטען אדיר של אלימות שעומדת להתפרץ בכל רגע, ואנשי המושב הודיעו לו שמאוד מצטערים, אבל אצלם זה לא ילך. האיש הלך למושב אחר, שבו לא ערכו למועמדים מבחן גרפולוגי, ונתקבל כחבר. לא עברו חודשים, והוא התפרץ בטירוף אלים, רוקן מחסנית שלמה של עוזי, במזל ללא פגיעות בנפש.
גם כשמנסים להוציא ממנה "פאשלה" מזהירה על רקע קבלת עובדים חדשים, מסתבר שהפאשלה הכי מרגיזה שהיתה לה, התרחשה על רקע של טעות מינהלית. חברת –בנייה גדולה פנתה אליה עם כתבי-היד של שני מועמדים לתפקיד בכיר מאוד במעטה של סודיות מוחלטת. היא עשתה שני דו"חות, גילתה שהאחד מהם מוצלח מאוד והשני אפס עגול וריק. לעבודה קיבלו כמובן את המוצלח, וכעבור חצי שנה פנה אליה המנכ"ל בתלונה ואמר : "אני לא מבין מה קרה כאן. האמנתי בדו"ח שלך כתמיד, לקחתי את האיש לעבודה, השקעתי בו כבר מיליונים והוא לא שווה לום!"- חנה הנפגעת באה למשרדו, בדקה את הדו"חות, ראתה שהיא לא חתומה עליהם, ובירור קצר גילה שהמזכירה פשוט טעתה והחליפה בדו"חות. האיש פוטר, ולמזלם של כל הצדדים- המועמד השני היה עדין פנוי, ועובד היום בחברה, באושר ובעושר.
מאז התחילה לעבוד כמקצוענית בגרפולוגיה, לפני עשר שנים, הספיקה לקבל "הסמכה" באמריקה, מאגודת הגרפולוגים שם, לאחר שעברה בחינות ועדת- קבלה של שלושה חכמים ותיקים, והיא מנסה לעשות את כל האפשר, כדי להכניס את הגרפולוגיה תחת הכותרת המכובדת של "מדע". היא אומנם לא מכירה שום אוניברסיטה בעולם שמחזיקה קתדרה לגרפולוגיה, אבל היא עצמה כבר עשתה סדנאות לגרפולוגיה באוניברסיטת חיפה, במסגרת כיתות- הלימוד המיוחדות של אנשי חיל-האוויר, עושה מחקרים מיוחדים בתחום הגרפולוגיה עם הצבא, ופתוחה לכל הצעת מחקר אוניברסיטאית שתופנה אליה. ובאמת, מאוניברסיטת ירושלים כבר פנו אליה מהמחלקה לפסיכולוגיה, כדי לערוך בשיתוף איתה מחקר על כתבי-היד של אסירים-חוזרים, שכבר יושבים בבית- הסוהר פעם שנייה ושלישית.
כשואלים אותה : האם זה מדע? היא משיבה בכנות: עדיין לא, כי זהו תהליך שלוקח זמן. גם הרפואה לא צמחה ביום אחד. זה התחיל ברופא-אליל ובמשך דורות ומאות שנים התפתח למדע. גם ביחס לפסיכולוגיה, שהיא מדע צעיר-יחסית, יש עדיין ספקות. אבל יש בדברים האלה הגיון, חוקיות, ובלי ידע פסיכולוגי קשה לפרש נכון את הסימנים. פעם אמרו הגרפולוגים הקדמונים בפשטנות נפלאה, שכל כתב-יד עולה הוא אופטימי, וכל כתב-יד יורד הוא פסימי. היום הכל מסובך הרבה יותר, אבל יש הגיון בדברים, כשאישה כותבת מכתב של עשרה עמודים ועוד ממלאה כל פינה בשוליים, אין מנוס מההברה: היא פטפטנית איומה. כמו אחת שאומרת שלום בדלת, ונשארת עוד חצי שעה לדבר. יש גם דרך אמפירית להוכיח את הדברים".
ואם יש לכם השגות, למה לא תכתבו לה איזה מכתב או שניים?
