בלוף או מדע? הגרפולוגיה התאזרחה בישראל. לא מעט מעסיקים יחייבו אותך במבחן גרפולוגי, כתנאי מוקדם. לאחרונה, פורסם מחקר המערער את אמינותה של הגרפולוגיה. את המחקר ערכו שני פסיכולוגים ירושלמים. חוקרת מאוניברסיטת ת"א: הגרפולוגיה אמינה לפחות כמו הפסיכולוגיה – כתב הגנה
פורסם ב'ידיעות אחרונות': בפברואר 1985
מאת: עדית נעמן
אולי לא שמתם-לב לעובדה שהאוויר אצלנו עדיין סמיך מרוב עשן וריח אבק שריפה, אבל שום גוויות לא סופרים בשטח. כי המלחמה שמדובר בה הפעם לא עקובה מדם, אלא שטופת ניירת. מצד אחד מתחפרים אנשי הפסיכולוגיה על הבריקאדות, משלחים טילי נייר ומחקר נגד הגרפולוגים, מראים עליהם באצבע מאשימה וצועקים נגדם במקהלה: הם הבל-הבלים, וכל עבודתם ניחוש ששולפים מהכובע…
לעומתם חורצים הגרפולוגים לשון ארוכה, מחזירים להם טיל קרקע-מציאות ומשיבים בקול גדול: הם מרגישים מאוימים לכן מארגנים מיני מחקרים לא כשרים כדי לבעוט בנו. מעולם לא היתה לנו דרישה כל כך רבה כמו מאז פרסום המחקר המשמיץ…
העניין הוא, שמי שמצפה לקביעות ולעובדות נחרצות בנוסח האומר: הגרפולוגיה היא חאנטריש אחד גדול וצריך להעמידה במקום הפסיכולוגיה- יתאכזב. כי גם הפסיכולוגיה, עם כל הוותק האקדמי שצברה במאה השנים האחרונות, היא לא מדע מדויק, ואין כאן עובדות בהירות ונחרצות של אחד ועוד אחד הם שניים, ורק שניים. ואם המחקר של הדוקטורים בן-שחר ובר-הלל מאוניברסיטת ירושלים מגיע בסופו של דבר לשלילה כמעט מוחלטת של הגרפולוגים, בא מחקר אחר של הפסיכולוגית הקלינית נורית בראל מאוניברסיטת תל אביב וטוען: לא רק שהגרפולוגים הוכיחו רמת מהימנות גבוהה, אלא רצוי לקלוט את הגרפולוגיה במסגרת האקדמיה, ולהשתמש במבחן הגרפולוגי, כמו שמשתמשים במבחנים פסיכולוגיים אחרים.
אם אתה מקצוען
בין שני המחקרים ניצבים הגרפולוגים, שמבקשים ליהנות מכל העולמות, גם לזכות בלטיפה המחניפה של האקדמיה, וגם להוציא לשוק "אנשי מקצוע" לאחר קורס מפוקפק של מספר חודשים. אבל אם נדמה למישהו שבמלחמה הזו ניצבים מצד אחד אנשי האקדמיה והמדע האובייקטיבי הטהור, ומצד שני אנשי השרלטנות הסובייקטיבית הלא-טהורה, נאמר מייד שגם זה לא מדויק לגמרי. כשאיש האקדמיה יוצא לדרך המחקר מנקודת מוצא מסוימת אין כל בעיה בלבחור את השיטה, הגישה והאמצעים, כדי שגם התוצאות ינועו בכיוון הרצוי. למרות שד"ר בן-שחר טוען בנקודה זו: "אין אדם שעושה מחקר בלי דעה מוקדמת, כי אנשים חושבים, יש להם דעות. לפעמים המחקר תומך בדעה, לפעמים לא. אם אתה מקצוען, ויודע לעשות מחקרים, מתכננים את המחקר כך, שההזנחה המוקדמת לא תשפיע על המחקר".
אז בואו נראה איך התיאוריה היפה עובדת במציאות. את המחקר הירושלמי על תקופת הגרפולוגיה בהערכה, מיון והכוונה מקצועית של עובדים, עשו ביחד הדוקטורים גרשון בן-שחר, מאיה בר-הלל וענת פלוג(כרגע לא בארץ), שלושתם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ירושלים, ומאז פורסם המחקר, על מסקנותיו הקטלניות ביחס לגרפולוגים, הפכו הצמד בן-שחר-בר-הלל, לשלאגר הרצאות מהלך. כולם נהנים לראות איך רומסים אלילים, והגרפולוגיה הפכה לאחד האלילים בארץ. זו גם הסיבה שד"ר בן-שחר, שהתמחותו המקצועית היא במבחנים פסיכולוגיים ובשיטות-מחקר, החליט לטפל בגרפולוגיה, המהווה כלי מרכזי מאוד בבחירה ובמיון עובדים למקצועות, ולבדוק את תקופתה המדעית.
גם לא-גרפולוגים
בן-שחר טוען שלפני ארבע-חמש שנים, לא נמצאו כמעט מחקרים בארץ שבדקו את תקופת הגרפולוגיה, ומחקרים דומים שנעשו בתחום הזה בהולנד, בארה"ב ובגרמניה, הגיעו למסקנות דומות לשלהם, והן: כשגרפולוגים מקבלים לידם חומר גלם טבעי כמו קורות-החיים של אדם, הם מסוגלים להפיק ממנו אבחון ואמיתות, אבל לא ברמה טובה יותר מקבוצת הבקרה, שמורכבת לרוב מסטודנטים וממורים לפסיכולוגיה. אבל אם הם מקבלים לידיהם טקסט ניטראלי וחומר שהוא דל מבחינת התוכן, כל מה שהם מפיקים מהכתב הוא מקרי לגמרי. אומר ד"ר בן-שחר: "אנחנו לא טוענים שהגרפולוגים עושים את זה באמצעות התוכן. כל מה שאמרנו הוא שמי שלא גרפולוג, מגיע באמצעות אותו התוכן לאותן תוצאות.ואם הם רוצים לומר שהם עושים מה שעושים בגלל השפיץ של ה-ל' או הרגל של ה-ת', עליהם להוכיח זאת. לכן אנחנו אומרים שאין הוכחות שאפשר בעזרת גרפולוגיה לומר ולנבא התאמה מקצועית."
למרות נקודת המוצא טוענים הפסיכולוגיים החוקרים מירושלים, כי עשו את כל המאמצים, תכננו את איסוף החומר והנתונים ושנה שלמה הסתובבו בין הגרפולוגים, על מנת שהמחקר הזה יהיה מוסכם גם עליהם. הגרפולוגים טוענים היום אחרת. בסופו של דבר, מספר הגרפולוגים שהשתתפו במחקר, היה קטן מאלה שהביעו הסכמה תיאורטית, ולמען הדיוק המספרי: במחקר א' השתתפו שלושה גרפולוגים, במחקר ב' השתתפו חמישה. שמותיהם חסויים, כפי שהבטיחו החוקרים, אך בכל מקרה מדובר בגרפולוגים שמתפרנסים ממקצועם ונותנים חוות-דעת תמורת שכר.
תוצאות לא מחניפות
במחקר הראשון נאספו כ-80 כתבי יד, אך השתתפו בכל הבדיקות 58 כתבי-יד של עובדים, שנתקבלו לעבודה במוסדות כלכליים שונים. כתבי-היד היו מקוריים וספונטאניים וכללו לרוב את קורות-החיים של כל עובד, את השכלתו, מסלולו הצבאי והמקצועי, ניסיונו בעבודה ואפילו פרטים אישיים. הקריטריון לבדיקת חוות-הדעת של הגרפולוגים בנושאים החשובים בעבודה – כמו משמעת, מסירות, יחסי-אנוש, חריצות והשתלבות במסגרת- היו הערכות הממונים על העובדים האלה באותם נושאים. לשם כך נבחרו ממונים המכירים את העובדים תחתם לפחות שנה, אם לא לנעלה מזה.
כדי לבדוק את הצלחת הגרפולוגיים בחוות-הדעת שלהם נלקחה כ"קבוצת בקרה" פסיכולוגית שאין לה מושג כלשהו בגרפולוגיה שנתבקשה למלא טפסים זהים כמו הגרפולוגים והממונים ביחס לעובדים, על סמך כתבי-היד שנמסרו לידיה. אותם הכתבים נמסרו גם לשני סטודנטים, שנתבקשו לתת להם ציונים כ"חיבורים".
מה היו התוצאות של כל החקירות הללו? מידת ההתאמה בין הערכות הגרפולוגים והפסיכולוגית לחוות הדעת של הממונים היתה למעלה מאפס, או מה שאפשר להגדיר כהתאמה מינימאלית חיובית, כשהפסיכולוגית משיגה את הגרפולוגים באפס פסיק נקודה, אך סיכום ה"ציונים" שנתנו הסטודנטים ל"חיבורים" נתן ניבוי טוב יותר על הצלחה והתאמה לתפקיד, מכל מה שנכתב בדברי הגרפולוגים.
עד כאן חלקו הראשון של המחקר שנשען על כתבי-יד אישיים וטעוני- אינפורמציה, עם תוצאות לא מחניפות לגרפולוגים. ואילו מחקר ב' של אותם החוקרים שונתה השיטה לחלוטין: נבחרו 40 איש משמונה מקצועות ונים, כשכל נבחר הוא אדם מצליח ומוכר היטב במקצוע, וגם שבע-רצון ומסופק מבחירתו המקצועית. המשתתפים במחקר העתיקו הפעם טקסט אחיד ומוסכם, כשבין השאר הם כותבים מהזיכרון את שיר-הילדים "יונתן הקטן", מספר ספרות בחשבון וכמה אותיות לטיניות. נבחרו למחקר בעלי מקצוע כמו רופאים, ציירים, מתמטיקאים, שופטים וכד', כשלידי הגרפולוגים נמסרו כתבי-היד, רשימת 8 המקצועות ועליהם לדרג את האנשים למקצוע המתאים להם ביותר. אם נמצא שאדם מתאים ל-2-3 מקצועות, ואחד המקצועות הוא המקצוע שבו הוא עוסק בחיים, גם זו נחשבה ל"קליעה".
את אחוז ה"קליעות" והפספוסים של הגרפולוגים, השוו לאחוז ה"קליעות" של מנגנון מקרי, השולף באופן מקרי לגמרי פתקאות מתוך כובע, וגילו שמבחינה סטטיסטית לא היה הבדל מובהק בין אחוז ה"קליעות" של הגרפולוגים והשליפה מהכובע. או כמו שאומר ד"ר בן-שחר: "אותה התאמה קטנה שנמצאה במחקר הראשון, לא נמצאה במחקר השני, ובמילים אחרות- הטסטים הגרפולוגים לא שווים את המשקל שמייחסים להם. גם אם יש השוואה כלשהי בין הערכות גרפולוגים לבין מבחני-אישיות, אני טוען שמבחן-אישיות אינו יכול לתת תקפות למבחן הגרפולוגי, כי יש ספקות ומחלוקות ביחס למבחני האישיות, וגם הם לא נחשבים בעיני לאמת נחרצות".
היושר אינו עקיב
על היושר, למשל תכונה שרבים מנותני העבודה רוצים לבדוק אצל מועמד לעבודה, אומר ד"ר בן-שחר שזו תכונה לא יציבה ולא עקיבה: "יש אנשים ישרים, עד שיש להם הזדמנות להיות לא-ישרים. היושר הוא אפיון רב-ממדי, התלוי בסיטואציה, בלחצים ובפיתויים. אם באמת רוצים לדעת איך אדם יתמודד עם תפקיד, צריך למצוא מבחן שיהיה דומה ככל האפשר לתפקיד, כשמספר אנשים מומחים צופים ובוחנים את האדם באופן רצוף ועקבי למשך מספר ימים, "מרכזי הערכה" כאלה מקובלים היום בעולם וגם בארץ, ומשתמשים בשיטה הזו במיון צוערים למשרד החוץ או ב"גיבוש" הצבאי לקורסים מסוימים ויחידות התנדבותיות מובחרות. ברור שמבחן כזה הרבה יותר יקר וקשה ממבחן גרפולוגי שהוא נוח, זמין, קל וזול יחסית".
מכיוון שהיושר בעיני הפסיכולוגים, אינו תכונה עקיבה ואין כל דרך לבחון ולמדוד את היושר, ואילו מנהלי מוסדות ובנקים בעיקר, מאוד מעוניינים לבדוק דווקא תכונה זו אצל מועמד-לעבודה, כשבא הגרפולוג ואומר למנהל כוח אדם: אני אומר לך בברור אם האי ישר, או לא, המנהל מאושר ומקבל את הגרפולוגיה בברכה. כי אם בתוך שנה האיש ימעל בכספים, המנהל מכוסה ויכול לומר להגנתו: הגרפולוג אמר. וכך הוא מגלגל את האחריות ממנו והלאה.
כששואלים את ד"ר בן-שחר, אם הגרפולוגיה כל-כך רעה איך הוא בכל זאת מסביר את הצלחתה הגדולה בתחומים רבים בארץ, הוא טוען שתוכניות הרדיו בנושא הגרפולוגיה עשו שירות נפלא לגרפולוגים, אבל הוא חושד שיש שם "טריקים" מאחורי הפרגוד, וכפי שנרמז לו הגרפולוגים שמשתתפים בתוכניות יודעים יותר ממה שאומרים לקהל שהם יודעים.
כהסבר נוסף להצלחת הגרפולוגיה הוא מדבר על "אפקט בארנום" המוכר בפסיכולוגיה ועל תרגיל כיתתי לסטודנטים שמאפיין תופעה זו, שאינה אלא אחיזת עיניים: לתת לאנשים חוות-דעת כוללנית עם מספר הסתייגויות, הרבה חיוב, מעט שלילה וכל אחד יקרא ויאמר בהתלהבות: יופי, איך ידעת… מסטודנטים לפסיכולוגיה שנה א' מבקשים שיתנו כתב-יד ותאריך לידה, וכעבור שבוע מבטיחים לתת לכל אחד חוות-דעת אישית של מומחה. כעבור שבוע מקבל כל סטודנט מעטפה סגורה ובה חוות-דעת האומרת משהו בנוסח כדלקמן: אתה מתגאה ביכולתך לחשוב בצורה עצמאית, ממושמעת ובעל שליטה עצמאית כלפי חוץ, אבל דאגני וחסר-בטחון מבפנים… הדברים הם לרוב דו-משמעיים, משתמעים לכאן ולכאן, וכל תלמיד מתבקש לדוג את חוות- הדעת עליו בסולם דירוג מ-1 עד 5, כשהציון הגבוה "מתאים ביותר" הוא 5. כשאוספים את הציונים מסתבר כי הממוצע הכיתתי הוא לרוב 4.5, ואז משווים התלמידים בינם לבין עצמם את "חוות הדעת האישיות" ומגלים שכולם קיבלו אותו נוסח אחיד.
השתמשו ב"יונתן הקטן"
כשהוא מסנגר על ממצאי המחקר הירושלמי אומר ד"ר בן-שחר, כי בצה"ל, בו ידוע כי משתמשים רק בכלים שהוכחו כתקפים במחקר לא משתמשים בגרפולוגים, ומחקרים שנעשו בצבא לבדיקת הגרפולוגיה, נותנים תמונה דומה למחקר שלהם. אשר לטענות הגרפולוגים, כלפי המחקר השני בעיקר, שמה שהוטל עליהם לא היתה "משימה טבעית", משיב ד"ר בן-שחר: "אם מסתמכים על כתב-היד, מה ההבדל בין "יונתן הקטן" לבין קורות החיים של אדם?"
בנקודה זו אפשר להביא לא את דברי הגרפולוגיים, אלא את דבריה של הפסיכולוגית הקלינית נורית בראל מאוניברסיטת ת"א, שלא ראתה אמנם את המחקר הירושלמי של עמיתיה למקצוע אך טוענת כנגד השיטה: "הקטע הזה שהשתמשו בשיר-הילדים "יונתן הקטן" לא נראה לי. לצורך בדיקה גרפולוגית ממשית צריך להשתמש בכתיבה ספונטאנית, טקסט שהוא לא מועתק, לא סטנדרטי ולא מוכתב ע"י אילוץ חיצוני, כך עובדים הגרפולוגים, ואם מציבים במחקר תנאים אחרים, אפשר בהחלט לפספס משהו. זו בעיה של שיטה".
מרגישים מאוימים
אשר לקביעה כי בצבא אין משתמשים בגרפולוגיה, מסתבר שאינה מדויקת כלל. הצבא בודק את הגרפולוגיה במחקרים שונים וחוזרים, וגם משתמש בשירותי גרפולוגיים לצרכיו השונים, שמטעמי בטחון איש אינו מוכן לפרטם. הגרפולוגית חנה קורן עובדת באופן קבוע ושוטף הן עם משרד הביטחון (מ-78') והן עם הצבא (מ-80') עפ"י חוזה עבודה קבוע, וגם היא אינה רשאית לפרט ולומר במה היא בדיוק עוסקת. במחקרה של נורית בראל היא מדווחת על מחקר שנעשה בצבא לבדיקת הגרפולוגיה. ב-81', מחקר שהיום מנסים שוב לשחזר, באותו כיוון אבל בשיפור השיטה. זה אומר לפחות דבר אחד: אם הצבא בודק, חוקר ומשתמש, אין הוא שולל ופוסל את הגרפולוגיה על הסף.
חנה קורן, גרפולוגית חיפנית מבוקשת, הפכה לכוכב אמצעי –התקשורת בזכות תוכנית הרדיו "תרגיל ב-5 אצבעות", ולא במקרה השתתפה בשני המחקרים, הירושלמי והתל-אביבי, לבדיקת הגרפולוגיה. היא מאלה המאמינים כי הגיעה השעה להשחיל את הגרפולוגיה להיכלי האקדמיה כבת-חוקית, ולא כממזרה שמקניטים כל הזמן, עם כל מה שמתחייב מזה. לכן היא מרבה להשתתף במחקרים הבודקים את הגרפולוגיה, ומי שבא- ברוך הבא. יחד עם זה היא טוענת באופן כללי: "הפסיכולוגים נוטים לומר שהגרפולוגיה לא –תקפה, כי הם מרגישים מאוימים, וללא סיבה. גרפולוג לא יכול לבוא במקום הפסיכולוג, אבל בשימוש נכון, הגרפולוגיה יכולה לשמש כלי עזר מצוין לדיאגנוזה בידי הפסיכולוג". לכן היא חותמת בהתלהבות על מסקנות המחקר של נורית בראל, שבין השאר אומרת דברים ברוח זו.
אשר לטענות המפורטות שיש לה נגד מחקר בן-שחר ושות' היא אומרת: כשפנו אליה בתחילה, דובר על מחקר מסוג שונה, ועל בדיקות מהימנות ויושר של אנשים, כשנבדקים כתבי-היד של אנשים שישבו לפחות פעמיים בבתי-סוהר, לעומת קבוצה של אנשים ישרים ונקיי כפיים כגון שופטים, פרופסורים וכד'… היא נענתה בהתלהבות, אך כעבור מספר חודשים נמסר לה שהמחקר הזה נתקל בקשיים, ובמקומו יעשו בדיקת התאמה של אנשים למקצועות, כשאענה כי בגרפולוגיה אפשר לדבר על כישורים בכיוון אך לא על מקצוע מוגדר, קיבלו את הדברים והיא הסכימה להשתתף.
כעבור מספר חודשים קיבלה את כתבי-היד וחשכו עיניה. "כל מה שאסור לעשות בגרפולוגיה היה שם". הם היו כתובים בעפרון, מועתקים, לא ספונטאניים גם ברשימת המקצועות ראתה את הפח-הטמון: "כשמדברים על פיזיקאים ומתמטיקאים, או ארכיטקטים וציירים, אלה דברים מאוד קרובים". כשביקשה שיאספו שוב כתבי יד אמרו לה שאי אפשר, ובכלל אין לה ממה לחשוש, כי זו רק עבודת הכנה למחקר, אוסף ניסיוני, ואחריו יעשו את המחקר האמיתי.
אשר לטענה שאין דרך לבדוק יושרו של אדם, אומרת הגרפולוגית: "בדיקת יושר היא בדיקה מאוד מדויקת, ואין דרך לבדוק יושר ומהימנות אלא באמצעות הגרפולוגיה. אני עובדת כ-10 שנים רצופות עם 400 מפעלים, כשרבים מהם רוצים רק לבדוק יושר ומהימנות, ועד היום לא היו לי פאשלות. אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן. הבדיקה הזו מורכבת מ-20 סימנים בכתב היד. כמעט שאין אדם שבכתב שלו לא נמצא אף סימן, ואין כתב-יד שבו יימצאו כל הסימנים, אבל אדם שיש לו 4-5 סימני אי-יושר בכתב אינו דומה לאדם שיש לו 10-12 סימנים כאלה, והוא בעל נטיות פליליות מובהקות, בעיקר אם מצטרפים לזה סימני הסתרה, ערמומיות, רכושנות וכד'.
"אני בהחלט לוקחת על עצמי את האחריות לומר על אדם כזה: האיש הזה לא ישר, אל תיקחו אותו לעבודה. היו לי הרבה מקרים של "מהימנות גבולית" שהמלצתי לא לקבל אדם לעבודה, ובכל זאת לקחו. באחד המקרים נורא התלהבו מהאיש, שהיה מוכשר וחרוץ להפליא, וקיבלו אותו לעבודה קבועה למרות שאמרתי להם: האיש לא ייזום שוד הקופה, כי הוא לא בנוי לזה, אבל הוא לא יעמוד בפיתויים הקטנים. הוא יגנוב עפרונות ועטים מהמשרד, ייצא לסידורים פרטיים על חשבון שעות- העבודה, יטלפן למקומות רחוקים על חשבון המשרד וכד'.. לא עברו חודשים מעטים, והכל התרחש בדיוק לפי התסריט שלי".
לא פגע בעבודה
חנה קורן כועסת על חרושת- השמועות הזדוניות שקושרים להצלחתה בתוכניות הגרפולוגיה ברדיו: "טוענים שיש לי זיכרון פנומנאלי, ואני לומדת בע"פ כתבי-יד של כל אדם שעולה לגדולה ומתפרסם בארץ, ומזהה את האנשים מיד. איזה שטויות! בכל הקריירה היו לי אולי 10 מקרים בהם זיהיתי את האדם לפי כתב ידו. זה קרה לי אצל יהודית רביץ, שמוליק רוזן, יגאל מוסינזון ועוד כמה, ובכל מקרה אמרתי בתוכנית מראש כי זיהיתי את האדם. נכון שהרדיו נתן לגרפולוגיה 'פוש' רציני, אך אין בזה שום טריקים מתחת לשולחן. אני גם לא יכולה להתלונן שהמחקר הירושלמי פגע בנו ובעבודה. מאז פורסם אני לא יוצאת מהעבודה. יש יותר דרישה ויותר מפעלים שפונים לבקש את השירותים שלנו. אני מעסיקה במשרד גרפולוגים ושלוש מזכירות ולא מצליחה להתגבר על העומס. הפסיכולוגים לא יכולים כנראה לבלוע את זה".
להגנת הגרפולוגים שלפה חנה קורן את המחקר של נורית בראל, שבו היא טענה ההיפך ממה שנאמר במחקר הפסיכולוגים מירושלים. הפסיכולוגית בראל בדקה את הגרפולוגיה משני כיוונים: אם היא מהימנה ואם היא תקפה. בין מסקנות המחקר של נורית בראל אפשר למצוא את המשפטים הבאים: "ניתן חיזוק להנחה שיש בגרפולוגיה איכות שהיא מעבר לרמזים העשויים להיקלט על ידי הגרפולוגיה, כמו ה'בנדר', הן שתי שיטות אבחון מהימנות ויציבות יחסית לאבחון הנעשה על סמך אינטואיציה גרידא…
הגרפולוגיה הוכיחה את עצמה במחקרנו כשיטה מהימנה במידה המניחה את הדעת, אולם תקופתה כנגד קריטריונים חיצוניים נמוכה מכדי שתוכל לשמש בסיס להכרעות וניבויים, המשפיעים באורח חיצוני על מהלך חיי הפרט… אין הצדקה לדחות את הגרפולוגיה על הסף. חולשותיה וכישלונותיה להוכיח את תקופתה, קשורים גם בהעדר מסגרת אקדמית החוקרת, מתקנת ובונה אותה על סמך ממצאים מחקריים, ומפקחת על יישומה בשטח. ביטול ערכה של הגרפולוגיה דומה לשפיכת מי-האמבטיה עם התינוק. מומלץ לקלוט אותה במסגרת אקדמית".
לקראת הגרפולוגיה
בהקשר למסקנות אומרת נורית בראל: "מה שמבדיל היום את הגרפולוגיה משאר מבחנים פסיכולוגיים היא העובדה שאינה נלמדת ונחקרת באוניברסיטה, ואין עליה פיקוח אקדמי. כל אחד יכול לתלות שלט "גרפולוג" על עצמו, ולך תוכיח שהוא לא. אני לא אומרת שמותר להשתמש בגרפולוגיה ללא סייגים. בטח שלא בצורה הפרוצה שמשתמשים בה היום. אבל חבל שלא להשתמש בכלי הזה, ולנחיל עליו את כל הכללים של המבחנים האחרים, עם אותה בקרה ואותן שיטות מחקר. הצעתי היא שילמדו גרפולוגיה כמו שלומדים "רורשאך", "בגדר" וכל השאר, ולאשר את השימוש בה רק לאנשים שמוסמכים לכך.
את השוני בממצאי המחקר שלה לעומת המחקר הירושלמי, היא לא תולה בגיאוגרפיה, כי אם בהבדלי גישה. כפי שהיא אומרת: "ההליכה אצלי במחקר היתה לקראת הגרפולוגיה. גם סולם האיפיון לבדיקה נבחר בעצה אחת עם הגרפולוגים. ממצאי התוקף הנמוכים של ה'בגדר' במחקר הזה אינם אומרים שהמבחן הזה לא טוב, אלא שהוא פחות שימושי למטרות אפיון-אישיות, והוא באמת בשימוש יותר למקרים קליניים. אשר למחקר הירושלמי, אני חושבת שהתקיפה שלהם היא יותר על הפרקטיקה בשטח. הם טוענים שהגרפולוגים עושים את העבודה לא טוב- ומפספסים. זה לא מוכיח שהגרפולוגיה בבסיס וברציונל שלה לא טובה. אני ל באתי להוכיח כי מה שנעשה בשטח הוא שלילי, וצריך לבער את הנגע תיכף ומיד. אלא ביקשתי יותר לבדוק את המקורות, והמחקר שלי יותר תיאורטי ונקי במטרותיו. גם במחקר שלי יוצא שהשימוש בשטח הוא לא אידיאלי, ואנשים בעלי מיומנות שונה מפיקים תוצאות ברמה שונה".
האם המצב שונה אצל הפסיכולוגים?
מי שיבדוק את שורשי הפסיכולוגיה הנחשבת כיום ל"מדע כשר" בעיני האקדמיה, יראה שוויכוחי- הבראשית ביחס לפסיכולוגיים, לא היו שונים בהרבה מהוויכוחים היום סביב הגרפולוגיה. אז אולי זו רק שאלה של זמן?
