שולי פויר-שינולד
פורסם ב"את": באוגוסט 1987
באחרונה אנו עדים לתחייה בתחום הגרפולוגיה. קורסים לניתוח כתבי יד נפתחים; נשים וגברים אימצו לעצמם תחביב פופולרי; מפעלים פונים אל גרפולוגים לנתח אופיים של מועמדים לעבודה או לתפקידים.
אין ספק שאת הדחיפה העיקרית לכך נתנה אישה צעירה בת 36, חנה קורן, שבימים אלה יצא לאור ספרה הראשון "הגרפולוגיה- מסודות כתב ידך"
צחוקה המתגלגל מוכר לרבים מתכנית הרדיו "תרגיל בחמש אצבעות". סגנונה, ניתוחה הטקטי והמדוייק של כתבי היד המוגשים לה במסגרת התכנית, נשמעים כבר שמונה שנים מעל גלי האתר. נדמה שהשם: חנה קורן, נהפך למשהו קרוב ומוכר – משהו שבין רופא, פסיכולוג, רואה נסתרות ומגלה נבוכים, שאין סוד העומד בפניה ברגע שעיניה נופלות על כתב ידך.
בדרך לעתלית, ביום שמש בהיר ויפה, ניצבים צריפונים מתקופת המעברות. קרשי עץ שחורים, חלונות פרוצים, שדה כלניות אדום, גשרון אבן קטן מעל נחל, שדות ירוקים ובהם נוצצים עוד אגמי מים קטנים מהגשמים האחרונים. שמורת טבע. ותיקי המושבה מסבירי פנים. לעתים נדמה שהינך שב לשנות ה-20 או ה-30.
ביתם של חנה, עוזי, חוה'לה ודפי, ניצב במרחב בהיר וירוק על אדמת חמרה, בצד כביש צר ובלתי מעובד.
את פנינו מקדמים אסתרקה, מלצי ובוסי. מלצי, הכלבה המתולתלת, הצנועה בכולם. אסתרקה ובוסי תובעניים יותר. מתחככים, מתפנקים מכניסי אורחים. ברקע נשמעת צווחה: "שלום! מי שם?" נכנסנו והיצגנו עצמנו. איך לא?
"תגיד שלום!" אומרת חנה, ג'ימי שותק. הוא תוכי אינדיבידואליסט. כשתאמר לו, לא ידבר. שכנו בכלוב ממול, התוכי קויו, לומד את מלאכת הדיבור. שלושה תוכים קטנטנים נוספים דרים להם בחדרון מיוחד, בשכנות לשחף, יונים טווסיות והקופה דנה. נכנסנו להציג עצמנו גם בפניהם. דנה מתגרה בכלבה אסתרקה. מושיטה לה גבה לדגדוג, ומשזו מושיטה כפה, היא בורחת. "בזהירות אסתרקה" – מזהירה חנה. דנה בורחת שוב.
אסתרקה מתוסכלת. בוסי הכלב עומד בתבונה מהצד. הוא לא מתערב. ג'ימי התוכי, שר ברקע קטע מ"הגשר על הנהר קוואי'. אי אפשר להיות עצובים בבית הזה.
אנו מתיישבים לצלילי המנגינה. קודם גרו בני המשפחה בחיפה על הכרמל, בדירת שלושה וחצי חדרים עם כל בעלי החיים. זה היה לא נוח לגבי השכנים.כעת התוכים יכולים לצאת מעט לגינה, הם פותחים בעצמם את דלתות כלוביהם. דנה הקופה אף היא יוצאת מעט אל השמש "לתפוס" ויטמין ד'. בקיץ מגדלים אבטיחים, מלונים ותירס.
הבית מרווח. חנה אוהבת לארח. זהו בית פתוח וחם. כרי הסבה גדולים מעשה טלאים, ארונות עתיקים, מגשים ישנים מסוגננים תלויים על הקיר. על הכורסא הסמוכה, לאורו של תנור ארובה מברזל מתחממת החתולה.
אווירה בלתי פורמלית המזמינה לשבת היכן שמתחשק במירב הנוחיות.
סיפור הצלחה
חנה עצמה, חביבה, רגישה ואנושית. היא אם-טיפוס לסיפור הצלחה. כשהדברים יוצאים מפיה, הם נראים פשוטים מאוד, הגיוניים מאוד. אופן הצגתם מאפיין כנראה אנשים מצליחים באמת. זה אינו מעושה, זה פשוט כך.
ילידת אוסטריה, עלתה לארץ בהיותה בת תשעה חודשים. מאז היא "מסתובבת באיזור", היא אומרת. כתבי יד עיניינו אותה תמיד. אהבה להתבונן בהם ולחקרם בלי להגדיר זאת בשם. במלאת לה 14 שנה נודע לה שקוראים לזה "גרפולוגיה". הלכה לשיעור אחד אצל מורה לגרפולוגיה, התאכזבה ועזבה. חשה שהיא יודעת יותר. מאז רכשה השכלה בתחום זה מספרים וממחקרים פרטיים. כך חקרה נושא של מחלות, כפי שהן באות לידי בטוי בכתבי יד, בעקבות מחקר על מצבם הנפשי של חיילים לפני ואחרי פציעתם.
השכלתה הפורמלית – דווקא בתחום הכימיה, שבו לא עסקה מעולם. את תחום הגרפולוגיה, מיסדה לפני כעשר שנים.
"קודם לכן", היא צוחקת, "כשאדם בא אלי עם כתב יד מה פתאום שאקח ממנו כסף, הייתי מוכנה עוד לשלם לו". היא.נהגה – אחר-כך – לגבות מחירים מגוחכים. אלא שזרם הבאים אליה הלך וגבר. החלה לזהות בעיות אצל אנשים מסויימים. ושלחה אותם לפסיכיאטר שכן. תוך כדי טפול שמה לב לשינויים בכתב היד שתאמו את השיפור שחל במצבם. ב1973-, לאחר המלחמה, ; הזמין אותה אותו פסיכיאטר לסדנה בבית אורן.
הסדנה אירחה אנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. היא היחידה, שלא מתחומים אלה, הוצגה לראשונה קבל עם ועדה כגרפולוגית. מאז החליטה שזה מקצועה וזו היא. החלה לשמוע הרצאות בפסיכולוגיה ועבדה כחצי שנה בקליניקה, במחיצתו של רופא. לפני כשמונה שנים הוזמנה להרצות בקורס לגרפולוגיה במרכז ע"ש אבא חושי בחיפה. היתה זו הזדמנות לרכז דברים באורח מסודר.
מכון וקורסים
כיום היא בעלת מכון בחיפה, שעובדים בו אסיסטנטים ומזכירה. במכון נערכים,
בקביעת קורסים לגרפולוגיה. חנה משתתפת קבועה בתכנית רדיופונית, מופיעה בערבי רעיונות ולזכותה דור של גרפולוגים מתלמידיה.
לחץ העבודה גדול: עיקר עבודתה עם מפעלים ומוסדות. אין כמעט מפעל המכבד את עצמו, שאני מוסר כתבי יד של מועמדיו לעבודה לבדיקה גרפולוגית.
רמת אתיקה גבוהה
בסוג ניתוחים זה, היא אינה מוסרת פרטים שאינם קשורים למהות הדרישה. אין לה כוונה לחטט או לחשוף. רק מה שעשוי להועיל.
עליה להקפיד על רמת אתיקה גבוהה. היא דנה רק עם אותו אדם ששלח לה את כתב היד, ומנתחת אף את כתב ידו של המזמין.
פונים אליה מבוגרים וצעירים, זוגות נשואים, בתי-ספר, בני נוער, חילוניים ודתיים.. כאחד המקרים, השאיר נער ישיבה פתק התאבדות במכנסיו שנשלחו לכביסה לאמו. הוריו המבוהלים, שלחו את הפתק לבדיקה גרפולוגית. הניתוח העלה שלנער אין שום כוונה להתאבד, אך הפתק מהווה זעקה לתשומת לב. לנער הבא מסביבה דתית ,הדוקה כל כך, לא היתה יכולת לבטא בדרך אחרת, את רגשות בדידותו והניכור הסביבתי עמו חי.
עיסוק ב"דברי תועבה"
במקרה אחר, פנה אליה רב בעיניינו של צעיר אשר בתקופות מסויימות נתקף בולמוס של עיסוק "בדברי תועבה". בתקופות אלו סבל מדגשי אשם חריפים התקשה בתיפקוד. כתב ידו שהצביע על בעיות מיניות מורכבות, הראה למרבה התדהמה, שיחרור, פעילות אינטלקטואלית עשירה ומיבנה נפשי רגיש ועדין דווקא בתקופות קשות אלו. בתקופות שבהן חי חיים "נורמליים" סבל ממתח קשה ומאגרסיה חבויה מתוך צרכים מיניים עמוקים, שאורח חייו לא איפשר לו לבטאם. היתה זו דוגמה לבעיה שלא באה על פתרונה עקב הסביבה "המיוחדת ממנה בא ואשר מטבע הדברים לא קיבלה בהבנה מקרה מסוג זה. ו במקרה מעניין אחר, בילה בחור ישראלי לילה עם תיירת. היה זה לפני שבע שנים. הנערה שבה לארצה ומאז היתה כותבת לו מכתבי אהבה לוהטים. הבחור לא התייחס, ולא זכר את מראיה, רומן שיגרתי חולף. לילה ,אחד. באחד הימים קיבל מכתב שבו כתבה כי ואם לא יבוא אליה – תתאבד. לפני שהבחור החליט על צעדו הבא, הוא הביא את המכתב לבדיקה. בדיקה ראשונית הצביעה כאילו איבדה הנערה את שפיות דעתה, אלא שמלבד תחושת המחנק והאימפולסיביות, הסיקה חנה שהנערה נמצאת בבית חולים לחולי נפש ונתונה להשפעת תרופות. הבחור יצר קשר עב הוריה והתברר שאכן אושפזה.
בעיה מקובלת, שבגינה פונים אליה רבים היא בעיית בחירתו של מקצוע. באחרונה פנה אליה בחור צעיר שעמד לפני סיום שירותו הצבאי והתלבט לגבי עתידו. בלטה בכתב ידו משיכה חזקה למוסיקה, אלא שאותו בחור מעולם לא עסק בתחום זה. נדמה כאילו בגיל כה מבוגר יחסית, מאוחר להתחיל בלימודים אלה. כששמע על כך הבחור, מספר חנה,
היתה לו כאילו הארה. הוא הודה שאהב להאזין למוסיקה, מעולם לא היה לו האומץ לעסוק בכך. אך כשנאמר לו כי התחום מתאים לו, הצהיר "שהוא מוכן לרעוב ללחם" ובלבד שיוכל להקדיש עצמו לכך. ואכן, החל ללמוד בימים אלה במוסד מיוחד נגינה בפסנתר. לאחר שנות עבודה כה אינטנסיביות – העבודה עדיין מרגשת אותה. היא אוהבת את מדיום התיקשורת ואת הגיוון בעבודתה. היא פרפקציוניסטית. אם יום לפני הופעתה הרדיופונית אינה מוכנה היטב, היא פשוט חולה. על סיפרה עבדה כתשע שנים. את כתיבתו סיימה לפני כארבע שנים ובתקופה הנותרת עבדה בדקדקנות על עריכה, איורים ושיפורים. כיום היא מתכננת חלק שני למתקדמים. היא מדפדפת בהתלהבות בספרה ומצביעה על דוגמות מדהימות של איזון שבין כתב לאישיות או כתב יד למקצוע.
חתימתו של הצייר יגאל תומרקין מופיעה עם ציור של מטריה הפוכה ושמש, וחתימתו של רופא מנתח מסויים נראית כגלי אלקטרו-קרדיוגרם. היא מצביעה על הדמיון בין כתבי היד של דוש ושל אפרים קישון, מה שמוכיח שאנשים מסויימים, בעלי עיסוק דומה, אכן בחרו את המקצוע המתאים לאופיים. אצל שניהם האותיות חדות כשיפודים והאותיות ת' וה' נראות כעינים בוחנות. פרק שלם מוקדש בסיפרה לגילוי מחלות באמצעות כתב יד. גם כתב ידי לא "ניצל" מה"הוכחה" על הריוני ואופי הלידה שאותה עברתי כשבועיים קודם לכן.
"ישבנו אצל חברים לפני כחצי שנה" היא מספרת – "ערכנו משחק שבו כל אדם כתב דבר מה והייתי אמורה להתאים את כתב היד לאדם הנכון. אצל אחד מחברי זיהיתי רגישות בבטן. אינך סובל מדבר מה? אולקוס למשל? לא, אמר, שום דבר. ביקשתי שיעביר לי כתבי יד מעברו, אולי זה דבר מה מולד. הוא לא עשה זאת, ולפתע לאחר זמן מה נודע לי שהבחור אושפז, עבד שני ניתוחים ומצבו קשה. הוא סבל מאולקוס חבוי, ותרופה מסויימת אותה נטל גרמה התפתחות מואצת של המחלה. לו היה שומע לי לפני כחצי שנה, ייתכן שהדבר היה נמנע. אני חשה רגשות אשם" – אומרת חנה – "שלא התעקשתי בזמנו".
חידוש שחידשה בספרה ואשר לא הופיע עד עתה בכתב העברי הוא איור של גוף האדם ואופיו, בהתאם למה שהאותיות המתאימות לו מסמלות ומשקפות. היא גילתה שאצל נשים הרות חלקה התחתון של האות גימל עשוי לתפוח עם התפתחות הריונן, אות מ' שחלקה הימני ארוך וגבוה, אויירה כאדם . שראשו בעננים, ומצביעה על שאפתנות ושאיפה לגובה.
הסיפורים עוד קולחים, והשעה כבר מאוחרת. ג'ימי קורא בלי הרף לדפי. דפי זו הבת הצעירה. "דפי לא פה" – אומרת חנה – "היא עוד לא חזרה מבית הספר". "דפי לא פה" – עונה אחריה ג'ימי.
"מי פה?" שואלת חנה.
"בוסי, ג'ימי, אמה'לה, דפי" – הוא מונה.
"לא נכון, דפי לא פה" – היא מתקנת – "הוא מת על דפי".
ביקשנו להקליט אותו, אבל אז, כצפוי, השתתק. הוא שאמרנו, תוכי אינדיבידואליסט.
חוה'לה ודפי נכנסות הביתה. סוף, סוף.
"זה אנחנו' – הן אומרות – "לא ג'ימי". שיהיה ברור, שכן ג'ימי אוהב לקרוא לחנה כאילו זו דפי הקוראת. הטלפון מצלצל. לחוה'לה יש יומולדת. חוה'לה מקסימה. שנונה ופתוחה. מובן שהיא רוצה להיות גרפולוגית כשתגדל. "זה מעניין" – היא אומרת – "מעניין איך אפשר לקשור את כל הקצוות למיכלול אחד". בינתיים היא עוד לומדת בבית הספר, אך בעתיד, מי יודע?
אנו נפרדים מחנה, מחוה'לה, מדפי, מג'ימי, מקויו ומדנה. עוזי הבעל עוד לא שב מעבודתו. אסתרקה ובוסי מלווים אותנו. יום נהדר!
מהי גרפולוגיה?
רבים מדברים על גרפולוגיה, אך מעטים יודעים עליה. הפירוש המילולי של המלה הוא: תורת הכתב. גרפו- כתב, לוגיה-תורה, אלא שהפירוש המילולי איננו בהיר דיו, ועדיין נותרה השאלה בעינה: מהי תורת הכתב? הכתב הוא אמצעי להעברת אינפורמציה בין אנשים – אמצעי קומוניקציה. למעשה מורכב הכתב ממערכת של קווים, עיגולים, חצאי עיגולים, פסיקים, נקודות, ורווחים מוסכמים הקבועים פחות או יותר.
הגרפולוגיה אינה מתייחסת להיבט זה של כתב היד. היא בוחנת את הגילויים האישיים המוצאים את ביטויים בתוך המערכת של הסימנים הידועים והמוסכמים שתוארו לעיל. נכון יותר לקרוא לתחום דיוננו: הפסיכולוגיה של כתב היד, היות ומה שמעניין אותנו היא – אישיות הכותב…
אלא, שגם המינוח "פסיכולוגיה של כתב היד", אינו מדוייק לגמרי. משום שכתב היד הוא, למעשה, כתב המוח.
כידוע אחראי המוח לפעולתם של כל התהליכים בגוף: הרצוניים והלא רצוניים. בתוך המוח מצויים המרכזים המניעים את האדם. מרכזי החשיבה, רגשות ותנועה, וממנו נשלחות תגובות לגרויים השונים. גם כתב היד אינו אלא פועל יוצא מפקודות המוח… בדיקת הכתב מאפשרת שיקוף הנעשה במוחו של הכותב בדומה ל"שיקוף רנטגן". כך אנו יכולים להבין מה מתחולל בתחום הגוף, השכל, הנפש והרגש. מכאן . הגענו להגדרה טובה יותר: הפסיכולוגיה של כתב המוח, כיוון שהמונח הזה
המתאר בדייקנות רבה יותר את נושא דיוננו, הוא ארוך ואינו שגור, נחזור ונשתמש במונה "גרפולוגיה", שהשתרש בכוח במסורת וההרגל, אך נזכור נא את מגבלותיו.
מתוך ההקדמה לספרה של חנה קורן: "הגרפולוגיה- מסודות כתב ידך" בהוצאת "מסדה"
