רחל בת 14 נהגה לשפשף באובססיביות את ידיה בחול לניקוי, אנה בת 11 היתה ילדה קפואה ומכווצת, דן בן ה8 היה ילד בודד ודחוי חברתית.שלושתם טופלו בשיטת הגרפותרפיה, טיפול בכתב יד, וניכר שיפור משמעותי במצבם. מהיד למוח ובחזרה.
פורסם: באוקטובר 1999
רותי קדוש
במהלך שנת הלימודים האחרונה אותרו בבית ספר אורט מיטראני בחולון תלמידים בעלי נטיות לאלימות.אחת הדרכים להתמודד איתן היתה טיפול בגרפותרפיה, תכנית עבודה לשינוי ולשיפור כתב היד, שהותאמה לתלמידים. הפרוייקט הצליח מעבר למצופה וזיכה את בית הספר בפרס החינוך בנושא מניעת אלימות.
מה הקשר בין כתב היד להתנהגות אלימה? קשר די הדוק, מתברר. "כשם שהמוח נותן פקודות ליד וזו מפעילה את העיפרון, כך שהתנועות מתבצעות בכיוון ההפוך, מהיד אל המוח, זה עושה משהו לפעילותו" אומרת חנה קורן, המנהלת האקדמית של בי"ס לגרפולוגיה במכללה למנהל בתל אביב, ומיד מסתייגת "הגרפותרפיה אינה שיטה העומדת בפני עצמה, אלא מהווה כלי או נדבך אחד מתוך מכלול שלם. שיפור כתב היד יכול להשפיע על ההתנהגות ועל תופעות נוספות, אבל בתוספת שיחות וטיפול פסיכולוגי הנחוץ להשלמת השינוי".
הדבר דומה לעבודה על שפת גוף, מסבירה קורן. אפשר לגרום לילד שגופו מכווץ, כתפיו שמוטות ופניו חמוצות, ללכת זקוף לנשום טוב-ולחייך ובכך לשפר את הרגשתו, אבל אם מראהו השפוף נובע מהעובדה שהוא ילד מוכה שאביו מתעמר בו כל ערב, הרי שהשינוי יהיה זמני בלבד, אם הבעיה האמיתית לא תטופל.
איך גורמים לשינוי כתב היד?
" השינוי הוא מעיין חוויה מתקנת לכותב. בתחילה מלמדים אותו לבצע תנועות מצוירות, פתוחות וגדולות החוזרות על עצמן, על גבי בריסטול. בראשית התהליך הילד מבצע את התנועות החדשות כחיקוי לתנועות המטפל, עד שמתגבשת צורתו הסופית של כתב היד החדש שלו המתאימה לאישיותו.
"אחת האמהות סיפרה לי שבנה מסרב בתוקף לתרגל את התנועות בגרפותרפיה, אלא על קירות הבית והמקרר בלבד. אמרתי 'לא נורא, תרשי לו, ולכשיסתיים הטיפול תסיידי את הקירות' וכך היה".
למי מתאימה שיטת הטיפול?
"לילדים ובני נוער השרויים במצוקה, ואפשר להתחיל בו בראשית הכתיבה והקריאה. אולם חשוב להדגיש שלא כל מורה או הורה יכול ורשאי לשנות כתב יד של ילדים, צריך לאפשר להם לפתח את עצמם. לא מעט אנשים רואים עצמם בני סמכא לאחר שעברו קורס מזורז בגרפולוגיה. בקורס שאני מלמדת במכללה למינהל בתל אביב משתתפות מורות, מנהלות בתי ספר ויועצות חינוכיות שמטרתן לרכוש כלי נוסף שיסייע להן להתמודד עם עבודתן החינוכית".
באחד מבתי הספר בו עסקה קורן באבחון כתבי יד, היא פגשה מורה לכיתה ד' שדרשה כתיבה תמה, מתלמידיה שהיו אלימים ותוקפניים. במיוחד היא עמדה על כך שהאות נ' תהיה זוויתית ותמוקם בתוך השורה כפי שקובע התקן."באחת השיחות שלנו הסברתי לה שמרבית הכותבים מעלים את ה נ' ויורדים איתה למטה מן השורה
התנועה החדה שמייצרת ה נ' התקנית מעוררת תוקפנות, ואילו התנועה העגולה המושגת תוך הפעלת לחץ חלש של העיפרון, מרככת ומעדנת את הכותב משום שחלקה התחתון של האות קשור בנשיות ובדמות האם".
משהשתכנעה המורה לעודד את הילדים לעגל את ה נ' ולצאת איתה מהשורה, חל שינוי משמעותי בהתנהגותם. כמובן שזו לא היתה הסיבה היחידה לרגיעה, שבאה לאחר הסערות הגדולות. גם המורה, שהיתה נוקשה כמעט כמו רס"רית בצבא, ושאפה לאחדות אצל כל תלמידיה, התרככה והבינה שהכפייתיות שלה חוזרת אליה בבומרנג".
מילדה סובלת לילדה מחייכת
במבט ראשון גם הגרפולוגית במנוסה חנה קורן לא זיהתה את כתב ידה החדש של רחל (השמות המלאים של הילדה שמורים במערכת), לאחר שישה חודשי טיפול בגרפותרפיה וטיפול פסיכולוגי (דוגמה מס' 1).
רחל, ילדה אינטליגנטית בת 14, שסבלה מהתנהגות אובססיבית, נהגה לרחוץ את ידיה בתדירות גבוה, ולא נרגעה עד שהיתה משפשפת אותם בחול ניקוי. בלימודים היא דווקא הצליחה, אבל מעולם לא הביעה את עצמה בעל-פה, היתה מרוחקת, סגורה ומבוהלת.
קורן:"כתב היד שלה מלפני הטיפול היה סגור , נוקשה, כפות, זוויתי ללא תנועה וזרימה, יושב במדויק על השורה ללא גלישה למטה או למעלה מה שמעיד על חרדה עצומה, כמו אדם ההולך צמוד לקיר ואינו מעז להיכנס פנימה . עיגולי האותיות הסגורים שיקפו היטב את מצבה של הכותבת כמי שסגורה בתוך קונכיה או צב, תמיד מתגוננת, שרויה בחרדה ומתנהגת בכפייתיות.
"כולם ראו שהילדה סובלת מאוד, אבל כל הניסיונות לתקשר איתה ולדובב אותה כשלו. לפיכך הצעתי למנהלת וליועצת החינוכית להתחיל את הטיפול באמצעות הגרפותרפיה. בתרגילים הראשונים היא התלוננה שקשה לה לבצע את התנועות הגדולות אבל לאט לאט היא נפתחה והחלה לדבר על הקשיים שלה, ובמקביל קיבלה גם טיפול פסיכולוגי".
בתום שישה חודשי טיפול, התקבלה תוצאה מדהימה, טוענת קורן. אמנם רואים עדיין שהשוליים אינם רחבים דיים הכתב נותר קטן, וגם שולי סיום השורה עודם רחבים, נתון המעיד על פחד מפני העתיד. ובכל זאת היום רחל היא ילדה אחרת, נושמת ומחייכת.
תהליך דומה עברה נועה (דוגמה מס' 2), ילדה כבת 14 שכתב ידה היה של ילדה כפייתית, חרדה ומנותקת חברתית. בסיומה של שנת טיפול בגרפותרפיה ושיחות, אפשר לראות מכתב היד שלה שחל בה שינוי עצום לטובה.
לא נושמת מרוב חרדה
במהלך מחקר שערכה קורן על כתבי יד של תלמידי בית ספר יסודי, בלט לעין מבין מאות כתבי היד הדף של אנה בת ה-11 (דוגמה מס' 3). אנה "ויתרה" על כל העמוד ובחרה להתמקד בכתיבה בריבוע קטן בחלקו השמאלי התחתון של הדף. קורן:"גם מי שאינו מבין דבר וחצי דבר בגרפולוגיה מבחין בקלות שמשהו לא בסדר עם הילדה הזאת, היא לא נושמת מרוב חרדה. ההיערכות שלה על הדף היא של אדם מכווץ. כתב היד שלה קטן, איטי לא נושם כאילו שהיא נמצאת בצינוק. הסתבר שמדובר בילדה בת למשפחת עולים שלמדה את השפה העברית די בקלות אבל נותרה חסרת ביטחון ונעדרת יכולת להתמזג ולהשתלב בחברה".
איך היא טופלה?
"מאחר שכתב היד של אנה היה מכווץ וקפוא כמו גם היחס שלה למרחב הדף ולצורתו, פתחנו את התהליך בלימוד תנועות גדולות החוזרות על עצמן בלי קשר לכתב. בהמשך לימדנו אותה לאחוז את העט בצורה משוחררת ולא כפותה, ותוך כדי תרגול היא הלכה ונפתחה . פתיחת תנועות הכתב השפיעה עליה כמו שמלמדים אדם כפוץ ללכת זקוף, להיפתח ולחייך".
במקרה אחר, פחות קיצוני, הבחינה המורה שעברה בין תלמידיה הכותבים כי מיכל, תלמידה בת-11, מסמנת שורות על הדף החלק בעזרת סרגל (דוגמה מס' 4) בטענה ש' אחרת הכתב לא יוצא יפה'. במורה הציעה לה לנסות לכתוב בחופשיות ללא שורות "מעין גרפותרפיה קלה", אומרת קורן ומתפעלת מהשינוי המידי שחל בכתב היד לאחר שהוצא מן השורות.
"הילדה לא העזה לכתוב על דף חלק, מחשש שזה יחייב אותה ליתר אחריות. היא סימנה לעצמה שורות כמי שחייבת להיות במסגרת, תקרה מעל ורצפה מתחת לפני שהיא יוצאת לדרך. במקרה של מיכל השינוי התרחש באופן מיידי ואפשר לראות את ההבדל בבירור בכתב החדש שלה שהוא אוורירי, פתוח ונושם".
ל' מעוותת מעידה על נתק מהאב
בפגישתו הראשונה עם שירי, בתו בת ה-11, עשר שנים לאחר שראה אותה בפעם האחרונה כתינוקת (בגלל סכסוכים עם האם), הגיע האב דורון, חרד, מפוחד ונרגש כי לא ידע למה לצפות. במהלך הפגישה בקש האב מבתו שתכתוב לו שיר או סיפור אישי, כי רצה להכיר ולהתוודע אליה. את התוצאה הוא הביא לאבחונה של קורן(דוגמה מס' 5).
"בכתב היד של שירי אין אזור עליון, שמבטא את הקשר עם האב. אפילו האות ל' שלה נשארת בתוך השורה וחלקה העליון מצויר בקער ולא בקמר, מצב המעיד על עיוות מוחלט של דמות האב שנעדר מחיי הילדה. כתב ידה עדיין ילדותי, חסר ייחודיות אבל יש בו אנושיות טוב לב וחמימות.
שירי בחרה לצייר את דמותה כילדה ללא ידיים, כפי שחוותה את עצמה, ביטוי חזק לחסרונו של חיבוק ומגע בחייה, הלב ההפוך מעיד על אכזבה מציפיה לאהבה ומילוי הציור בקווים ובצבע שחור שניכר כי הילדה השקיעה בו זמן רב, מלמד על ניסיונה להסתיר את רגשותיה".
דן, ילד בן שמונה, השלישי מבין שמונה ילדים ממשפחה קשת יום, היה עסוק כל העת בבחינת הגבולות שהציבו לו מחנכיו. בכיתה לא ישב ולו גם רגע אחד בשקט, יצא ונכנס לשיעורים כאוות נפשו, איחר להגיע לבית הספר ולחזור לכיתה מההפסקות. העונשים שהטילו עליו לא הועילו ולמעשה החמירו את המצב.
"בדיקת כתב היד (דוגמה מס' 6) מראה שהילד לא השקיע מעצמו בלימודיו ובעבודתו. כתב היד שלו היה זוויתי ונוקשה מאוד, נכתב ברווחים גדולים בין האותיות, ומלמד על תחושת בדידות גדולה והיעדר ריכוז של ילד שהיה אומלל מאוד, דחוי חברתית וחש מקופח" אומרת קורן ומסבירה:" מטרת הטיפול הגרפותרפי היתה ללמד אותו לתחום גבולות ולהיכנס לתוך המסגרת ממנה פרץ. במקום לרדת בסוף השורה ולכתוב על השולחן לימדו אותו להשאיר שוליים ישרים ולהיצמד אליהם. העבודה איתו היתה קשה במיוחד, ובמהלכה הוא התבקש לצייר, אחר כך לבצע תנועות גדולות ולתרגל תנועות שונות מאלה שהכיר בעבר. במשך הזמן חל שיפור במצבו ונרשמה הקלה, אם כי לא הצלחנו לפתור את כל בעיותיו".
ולסיום, נזכרת קורן בסיפורו של חגי, בן כיתתה של חוה בתה, שהיה ילד מחונן, מקסים ואינטליגנטי בצורה בלתי רגילה, אבל סבל מהפרע בכתיבה (דיסגרפיה). האם שהיתה מורה בבית הספר בו למד בנה, הגיעה בדמעות לקורן וסיפרה לה כי למרות שבנה משתדל לכתוב הוא נכשל וחוסר האונים גורם לו להתפרצויות בכי.
קורן:" בהתחלה ניסינו לטפל בו באמצעות הגרפותרפיה וללמד אותו להאט את קצב הכתיבה אבל הוא היה אחוז תזזית ועצבני. האותיות היו מתחברות בכתיבה כי היד הכותבת היתה איטית ממוחו המהיר. ואז בהברקה של רגע הצעתי לאמו לקנות לו מחשב נישא (המחשבים הראשונים האישיים פרצו לשוק לראשונה). במקרים קיצוניים אפשר לראות במחשב פיתרון למצוקה. חגי למד להדפיס בתוך ימים אחדים וכתב עליו כמעט במהירות האור, ואכן מאז שנמצא לו פיתרון כולם נרגעו. אגב, הילד הזה הוא כיום עורך-דין מצליח".
