פריצתה

חנה קורן, גרפולוגית, ניתחה פה ושם כתבי יד של מנהיגים וזמרים בתכניות רדיו.
עכשיו היא מלהיבה את לונדון, ניו- יורק וגם אוסטרליה.

פורסם ב"הארץ": בינואר 1990

הבית המשופץ בעתלית, המשקיף אל הים, והמכון על הכרמל נעשו קצת קטנים עליה. הגרפולוגית חנה קורן הולכת עכשיו על כסף גדול. בשקלים, בדולרים, בשטרלינגים, אפילו בלירות אוסטרליות.

פעם בחודש-וחצי אורזת האשה הגדולה את המזוודות, נפרדת מהבעל, הבנות, הכלבים, התוכים, התרנגולות ויוצאת לשבועיים-שלושה של מסע עסקים בסניפיה שמעבר לים. את הסיור היא מתחילה בלונדון, ב"מרכז הגרפולוגיה של אנה קורן" במארבל ארץ', סמוך ל"הייד פארק". משם בטיסה טרנס-אטלנטית ישירה ל"אנה קורן" הניו-יורקי ברחוב 38 במנהטן , ומשם, אם נשאר זמן, היא קופצת לביקור אצל לקוחות באריזונה, שיקאגו ולוס-אנג'לס. בקרוב מתוכננת לה נסיעה גם לסניף "אנה קורן" אוסטרליה.

הפריצה הבין-לאומית של קורן התחילה לפני ארבע שנים. רק במקרה, לדבריה. אנשי חברת האבטחה הישראלית איי.סי.טי.אס., העובדת עם חברת הענק הבריטית "הרון", בעלת תחנות דלק בכל רחבי העולם, התעניינו לדעת איך חברת הרון מגייסת עובדים. ב"הרון" ענו שהם עושים ראיון אישי וזהו. כשמנכ"ל חברת האבטחה הישראלית הציע להם להשתמש בגרפולוגיה הם לא הבינו בכלל מה הוא רוצה ואם הוא מדבר ברצינות. גם היום, אומרת קורן אם תפתח את 'דפי זהב' של לונדון, תמצא בכל הכרך הענק הזה בקושי שלושה גרפולוגים.

"בבריטניה היה מאז ומתמיד יחס שלילי לגרפולוגיה. הייתי בשבילם מעין 'ברטה דה ג'יפסי', 'ברטה הצוענייה' הקוראת בקלפים ובקפה, מלחשת על אש וחוזה בכוכבים. כשהתחלתי את הקריירה שלי באנגליה היו באים אלי אנשים, מראים לי את היד ומבקשים שאקרא את עתידם, אחר כך הופעתי בתוכנית בבי.בי.סי. ומישהו שם שאל אותי איך זה שבישראל לוקחים את הגרפולוגיה ברצינות ובאנגליה לא. עניתי לו:"ואיך זה שרק אצלכם נוסעים בצד שמאל, כשבכל העולם נוסעים בצד ימין?'"

הסוף היה שנשיא "הרון", המיליונר היהודי ג'רלד רונסון הנחשב לאחד מעשרת האנשים העשירים בבריטניה, לחץ עליה שתפתח משרד קבוע בלונדון. כיום, ארבעה גרפולוגים מהמכון החיפאי שלה נשלחים דרך קבע ללונדון ועובדים שם עם סוללה של גרפולוגים אנגלים מתלמדים. בעקבות "הרון" החליטה גם ה"לוידס" לעבור איתה ואחר כך רשת "מרקס אנד ספנסר", חברת שדות התעופה הבריטית "היתרו", בנקים וחברות אבטחה. מדובר בחוזים שמנים, במסגרתם נערכות בדיקות גרפולוגיות לאלפי עובדים.

גם הרבה פרסום ומעמד חברתי הצליחה קורן לרכוש, באנגליה השמרנית והספקנית, אשתקד יצא לאור באנגלית ספרה "האני החבוי – מדריך לניתוח כתב-היד", שזכה להתייחסויות ומאמרי ביקורת בעיתוני בריטניה וארצות-הברית.

עיתוני בריטניה דיווחו על שגשוגו של השירות: "איבנינג סטנדרד" הלונדוני, במארס 88': "'אס. ג'י. ורבורג', מהבנקים המובילים בבריטניה, החל להשתמש בשירותי הגרפולוגיה של המרכז הגרפולוגי הלונדוני החדש. מהנהלת הבנק נמסר כי הם מרוצים ומודים כי השימוש בגרפולוגיה מביא תועלת לבנק".

ה"אובזרוור", באפריל 88': "בשירותיה של אנה קורן השתמשו עד כה משרדי ממשלה, בנקים, חברות תעופה, קליניקות פסיכיאטריות ומשרדי עורכי-דין באירופה, ארצות-הברית וישראל. בהם קבוצת 'הרון'".

הירחון הכלכלי "אינטרנשיונל מנג'מנט", מאי 1988: "עם 400 לקוחותיה של קורן ברחבי העולם נמנים בנקים גדולים, חברות השקעה, רואי חשבון, חברות תעופה, סוחרי יהלומים, חברות היי-טק וחברות ביטוח".

בספטמבר 88' דיווח ה"דיילי טלגרף" כי "חנה קורה 'מלכת' הגרפולוגיה, מייסדת המכון לגרפולוגיה מעשית בלונדון, חוקרת לאחרונה את המשמעויות הפסיכולוגיות העמוקות בעיצוב ה'לוגו' של חברות מסחריות". באפריל 89' סיפר המרור הכלכלי של העיתון כי "'גרפולוג'י אינטרנשיונל' גובה כ-700 ליש"ט תמורת דו"ח גרפולוגי על מנהלים בכירים".

מייקל מרקס, נשיא "מרקס אנד ספנסר", הפך מעין "אבא מאמץ" של חנה קורן. "הוא בשבילי כמו יועץ סתרים. אומר לי למי לפנות ומתי ולוקח אותי לכל מקום. בביקור האחרון שלנו באנגליה הוזמנו אליו הביתה, לארוחת ערב. באמצע הארוחה ביקש שאחווה דעתי על כתב-ידו של מנהל באחת
מחברות-הבת שלו. 'כן, אני רואה משהו', עניתי בזהירות. 'בכל זאת?', הוא שאל אותי. 'אולי יש לו טרשת עורקים, שאלתי. והוא, שידע על המחלה של אותו מנהל, הפסיק לאכול וקרא 'חנה, יו אר א מג'ישן!'"

קורן הפכה מרצה מבוקשת בפורומים של מנהלים ולאחרונה הוזמנה להשתתף בתכנית טלוויזיה דוקומנטרית של הבי.בי.סי.. "ביקשו ממני להשוות כתבי-יד של נזירים ונזירות לכתבי-יד של שחקנים, כתבי-יד של מנהלים מצליחים לכתבי-יד של מנהלים שאינם מצליחים וכתבי-יד של מזכירות טובות לאלה של מזכירות גרועות. רצו להיווכח אם באמת הגרפולוגיה היא עניין רציני. לאחר אותה תכנית השאלה הזאת הפכה להיות בלתי רלוונטית".

בהזדמנות אחרת השתתפה בתכנית טלוויזיה פופולארית ושמה "גארדן פארטי" ("מסיבת גן"), ובה הוטל עליה לנתח את כתבי-היד של ארבעת המראיינים. "אמרתי לאחד מהם שמאחורי החזות הקלילה והמשעשעת שלו מסתתר מוח אקדמאי. הוא היה בשוק וגילה לנו כי אכן יש לו לו תואר דוקטור בפיסיקה, עוברה שלא היתה ידועה לאף אחד מהקולגות שלו".

השנה היתה לה הצלחה נוספת: מדובר בספר בעל אופי פסטורלי-רומנטי ושמו "יומנה של גברת אדוארדיאנית" שנכתב ב-1906 על ידי גבירה אלמונית ופורסם אשתקד. "בעקבות הספר הזה, שהפך 'בסט סלר' בבריטניה, 'נמצא' לפתע ספר נוסף שנכתב כביכול בכתב-דה של אותה גברת. תחקירני העיתון 'איבנינג סטנדרר' נתנו לי את הספר הנוסף לבדיקה גרפולוגית, והתברר לי שזהו זיוף, אמנם מעולה, אבל זיוף".

אחרי לונדון באה ניו- יורק ואשתקד פתחה סניף גם באוסטרליה. "שני אנשי עסקים אוסטרלים פנו אלי.

אמרתי להם ,'אני לא משקיעה יותר כשום מקום ולא נכנסת לשום מקום'. אבל לא היתה לי ברירה. הם הדפיסו ניירות, עשו לי כרטיס ביקור והעמידו אותי בפני עובדה".
סניף "אנה קורן" בסידני מנוהל בינתיים בשלט רחוק. נציגיה שם שולחים לה את כתבי היד בדואר אוויר והיא משדרת את הדו"חות שלה בחזרה בפקסימיליה.

ההתחלה היתה צנועה. לפני 14 שנה פתחה קורן, גרפולוגית כמעט אנונימית אז את המכון שלה בחיפה. המכון שוכן בקומה השנייה של קוטג' דו-משפחתי באיזור מגורים באחוזה. בראשית הדרך היתה כאן לבדה, כיום עובדים במכון 18 גרפולוגים, עשרה מהם קבועים.

השבוע הגיע גם תורה של תל-אביב. הסניף החדש שלה, חמישי למניין, ממוקם בדירה קטנה משופצת ועמוסה ענתיקות ברחוב שקט בצפון העיר.

לדבריה, ניתחה ער כה 250,000 כתבי יד ועם לקוחותיה בישראל נמנים "סונול", "ישקר "סאיטקס", "סולל בונה", "מרכז יהלומי נתניה" 'יקבי אליעז", חברת הביטוח "צור". אפילו 'פסיכולוגים ופסיכיאטרים לא מעטים נעזרים בשירותיה.

איתן ורטהיימר, מנכ"ל "ישקר": "חנה היא אחד האנשים המבריקים ביותר ביכולת להבין אנשים שאני מכיר. הודות לה הצלחתי להביא קבוצה גדולה של עובדים ותיקים ושמרנים שלא היו מסוגלים לשנות אפילו את הצבע של ספל הקפה שלהם, לעבוד במערכות ממוחשבות משוכללות, מבלי שיציבות המערכת תופר".

הפרסומאי אפריים ליניאל:" ניסיתי תקופה ארוכה לעבוד בלי חנה אבל לפני חצי שנה חזרתי לעבור איתה כי ראיתי שבלי הכלי הזה ששמו גרפולוגיה אני עושה טעויות חמורות ביותר בשיפוט של בני אדם. חנה נותנת לי ראייה הרבה יותר עמוקה על המועמדים לעבודה אצלי. היא הרבה יותר מסתם גרפולוגית. יש לה תחושות, אינטואיציות מאוד מפותחות יכולת להבחין בדקויות הכי קטנות של האדם".

יוסף בן דק, פרופסור למינהל ויועץ בכיר לבנק העולמי, מספר על מדענית רוסיה שעלתה לישראל לפני שנים רבות. "במערכת הביטחון שלנו כולם היו בטוחים שמדובר במרגלת. קורן בדקה את כתב-ידה ופסקה שהיא אמינה לחלוטין ואין שום סיכון בהעסקתה גם במערכות הרגישות ביותר. מה שמשמעותי כאן היא העובדה שבמערכת הביטחון נתנו קרדיט מלא לשיפוטה המקצועי של חנה וקיבלו את המדענית הזאת לעבודה".

הסיפור שלך, אמרתי לה, מזכיר את הנסיקה הבין-לאומית של השדכנית הלנה. "חס ושלום, רק אל תשווה אותי להלנה. אני כאן הבית שלי פה ורק במקרה יש לי עבודה בחו"ל. אין לי שום אוריינטציה לפתוח סניפים בכל רחבי העולם, עובדה שלא שמתי את הלוגו 'אינטרנשיונל' ליד שמי. גם אין לי חלומות לכבוש את העולם. אולי, אם לא היה לי בעל ולא היו לי שתי בנות בצבא, הייתי נוסעת לחו"ל לפרק זמן ממושך יותר".

אנה קורן נולדה לפני 43 שנים כמחנה פליטים של אונר"א באוסטריה, לאחר מלחמת העולם השנייה, והגיעה לארץ כילדה. הגרפולוגיה, היא אומרת, היתה טבועה בה מאז. שעה שחברותיה ל"תיכון חדש", "עירוני ה' ותנועת "השומר הצעיר" עסקו בענייני נעורים היא היתה מנתחת כתבי-יד של בני משפחה, חברים ומורים וקראה באובססיביות את הספרים של רפאל פוקורני וישראל אורם, שנחשבו באותו הזמן לאורים-ותומים של הגרפולוגיה. עד גיל שלושים לא חשבה שהעניין יהפוך אצלה למקצוע למדה בטכניון הנדסה כימית, באמצע הלימודים התחתנה עם עוזי מורה דרך במקצועו, ונולדו להם שתי בנות, חווה, כיום קריינית בגלי צה"ל, ודפנה, מדריכה בשריון.

"שני אירועים הביאו אותי לעסוק בגרפולוגיה באופן מקצועי. פעם עשיתי לאחת מידידותי הכוונה מקצועית בהתנדבות ואביה, שהיה מנהל כוח-אדם בחברה גדולה, התלהב וביקש ממני לעזור לו למיין עובדים. האירוע השני קרה כשהייתי כבר אמא. אחת האמהות בגן העבירה לי דרך בנותי פתקית ועליה רשום: שולי את מוכנה לאפות עוגה?' לפי הכתב שלה הבנתי שבעלה מכה אותה. הפסיכיאטר החיפאי ארווינג ברונסקי שטיפל באותה אשה משך תקופה ארוכה היה המום מהעובדה שגליתי מיד דבר שלקח לו חצי שנה להגיע אליו והזמין אותי לעבוד אתו".

לפני עשר שנים הגשימה קורן חלום ישן היא קנתה ושיפצה בית סוכנות קטן ובודר שנבנה בראשית המאה בעתלית. מחלון הבית ניבטים שדות בגון ירוק עז של חורף, מצפון נשקפת המצודה העתיקה, מתנשאת ליד הים.

בכניסה לבית חונה מכונית "שבי נובה" אמריקאית ענקית ירוקה ומחלידה משנות ה-70, בסמוך לו לול שבו מקרקרות תרנגולות פולניות מצויצות וברווזים, מאחוריו שוכך ובו ציפורי אהבה, מסביב גינה ענקית עמוסה עצי פיג'ויה, מנגו, אננס, אפרסמונים, תפוזים מיניאטוריים, עץ תאנה זקן, גידולים אורגניים החל מקישואים וחצילים וכלה בבצל ירוק ופטרוזיליה. "האוריינטציה שלי טבעונית", היא אומרת, "אני לא לוקחת בכלל תרופות, משתמשת הרבה בקמח מלא, סוכר חום, תה צמחים, לא מרססת את הירקות בחומרי הדברה כימיים. בלונדון יש לי ליד המשרד חנות טבעונית שבה אני קונה את כל המצרכים".

קורן מציינת שמאז ומתמיד היתה משוגעת על חיות והיו לה לפחות כלב אתר או שניים ותוכי ודגים. בכניסה לבית מקבלים את פניך הכלבים מוצי, פונפון, מאצ'ו ושלומפר. בפנים רובץ בכלוב תוכי מדבר העונה לשם ג'ימי, מכיר את כל בני הבית בשמותיהם וקולותיהם ועושה אפילו "האו" ו"מיאו".

הסאלון בעל התקרה המקומרת עמוס ארונות וכיסאות עתיקים, כורסאות פרחוניות כבדות, ריקועי נחושת, חפצי אמנות אפריקאית, וילונות מלמלה רקומים, שטיחי קיר אוריינטאליים. המון ספרים, תקליטים וקסטות ("מוסיקה קלאסית וספרים זו אובססיה ישנה שלי. בלילה אחרי העבודה אני פותחת את המערכת ונצמדת לשופן, ראוול, ברהמס"). כעת, היא אומרת, היא בטריפ של ספרי פסיכולוגיה וניהול. "אין לי זמן אחר אז אני קוראת בין שתיים לארבע לפנות בוקר".

קורן מאופרת בכבדות, על חזה מתנוסס תליון כסף וציפורניה משוחות בלאק סגול, הצבע האהוב עליה. מדי פעם היא עושה קפיצה קלה החוצה לבדוק את מה מצב התרנגולות, אם השתילים יצאו בזמן ואם הכלבים קיבלו אוכל. "הקשר שלי לבית", היא אומרת, "הוא מאוד חזק. בעתלית לעומת זאת אין לי קשר עם אף אחד. אפילו את הקניות שלי אני לא עושה כאן אלא בדרך כלל בטירת הכרמל, בדרך לעבודה".

היא אשת שיחה נעימה ומפגינה השכלה כללית רחבה וידע בתחומים רבים. דוברת אנגלית וגרמנית, מבינה צרפתית, ספרדית ויידיש. לא שוכחת לציין שהיא בוגרת האקדמיה לניתוח כף היד של סן פרנציסקו וחברה באגודות לגרפולוגיה של שיקגו ואינרינאפוליס, שלא מכבר זכתה להרצות בקונגרס העולמי לגרפולוגיה בשיקגו, שעשתה בי איי, בתקשורת וניהול במכללת טורו בניו- יורק.

"בעבר", היא אומרת, "הייתי נלחמת עם כל הפסיכולוגים שמשוויצים בידע שלהם, עם כל אנשי המקצוע שראו וממשיכים לראות בנו בן חורג. כיום אני ככר לא צריכה להילחם, תודה לאל, אבל חשוב לי שהמקצוע יקבל הכרה מדעית, שיהיו באוניברסיטאות פקולטות לגרפולוגיה".
את סיפור ההצלחה האישי שלה מתקשה קורן להסביר. תכניות הרדיו בגלי צה"ל ובקול ישראל, היא מודה, נתנו לה "פוש" לא קטן.

לאחרונה, כשהתאבדויות עלו שוב לכותרות, החליטה קורן להתעמק בנושא, לדבריה ניתן לאתר כוונות התאבדות מבעוד זמן. "לא מזמן נתנו לי לניתוח גרפולוגי כתב-יד של חייל. קרבי בגולני שאיים להתאבד. הקב"ן לא ידע להחליט אם הבחור 'משחק אותה' או לא. אני מצאתי שהבחור אכן במצב קשה אבל אם יעשו לו הסבה לתפקיד לא קרבי הבעייה תיפתר. העבירו אותו לתפקיד חובש ומאז הוא בסדר גמור".

בנושא האבחון הגרפולוגי של נטיות התאבדות עסקה עור ב-1983. חבר קיבוץ בדרום הארץ שלח לה כתבי-יד של בנו שהתגלגלו לידיו באקראי ומהם התברר לו שהבן שרוי בדיכאון עמוק. קורן מצאה שהבחור עלול להתאבד. בלשכת הגיוס לא התייחסו ברצינות למכתבה ושבועות מעטים אחר כך התאבד הבחור, במהלך הטירונות, "ישנם סימנים שונים המעירים על נטייה להתאבדות. למשל, שוליים שמאור מתרחבים לקראת הסוף או מאוד נסוגים, סימן שאתה עובר לעתיד או מתרחק מהחיים. אצל אותו נער היו שוליים מתרחבים. במקרים רבים ישנם אצל המתאבדים הפוטנציאליים מה שאני מכנה 'ארובות', כתב קטן עם מרווחים גדולים בין המלים המעידים על בדידות וחוסר חיבור לחיים. או כתב-יד שנע בקווים ישרים כלפי מטה. אם אני מוצאת עשרה סימנים כאלה ואחרים ברור שלאותו כותב ישנה נטייה להתאבד".

את ממליצה לערוך בדיקות גרפולוגיות לקבוצות ויחידים הנתונים במצבי לחץ?
"לא ניתן אולי לנתח את כתבי-היד של כל המתגייסים, אבל קבוצת חיילים שנמצאת יחד בטירונות, גיבוש או קורס כלשהו, חייבת ללא ספק במעקב אחר כתבי-היד. אין לי ספק שחייל שהתאבד במהלך הטירונות יכול להוות גורם ל'מגפה' של התאבדויות בקרב חבריו או טירונים אחרים".

יש "כתב יד ישראלי"?
"בהחלט. לעומת הכתב הגרמני-גותי המסודר, הכתב ההולנדי עם הזווית הימנית הזורמת והפתוחה או הכתב הערבי שהוא מאוד מוגזם, הכתב הישראלי משקף הרבה ערמומיות, פקחות, חירות ובמיוחד הרבה מאוד מתח הקיים בחברה הישראלית".

יש לך כל כך הרבה אינפורמציה על אנשים חשובים. לא מפתה אותך לפעמים להשתמש במוח הזה?
"זו שאלה שפוליטיקאים תמיד שואלים אותי. אני משתמשת בידע שלי על מנת להבין יותר טוב בני אדם ולעזור להם. לעולם לא אפרסם בפומבי את נטיותיהם הנסתרות של יצחק שמיר, שמעון פרס או כל אחד אחר".

איך התובנה שלך משפיעה על יחסך לבעלך ולבנותייך? הלא את יודעת עליהם יותר ממה שהם יודעים?
"זה מסובך. מצד אחד קל לי יותר, כי אני מסוגלת להבין מדוע בעלי הוא כזה וכזה ומדוע בנותי הן כאלה ויודעת שאסור לי לשפוט אותם או לנצל את החולשות שלהם. מצד שני אני יודעת שלא אוכל לעולם לשנות תכונות מסוימות אצלם וחבל לי על כך".

כשהבת שלך מציגה לך חבר חדש, את סקרנית לראות את כתב-היד שלו?
"כשהבנות שלי מביאות לי כתבי-יד של חברים שלהן אני אכן מציצה בהם, אבל לא נוהגת להתערב ולא אומרת כלום. הבנות שלי מסתכלות עלי מהצד, רואות את ההבעה שלי וזה מספיק".

ד"ר יצחק גרטי, מנהל "מכון הדסה לייעוץ בבחירת מקצוע": "לא, אנחנו לא נעזרים בגרפולוגיה באבחנותינו. פעם אכן ניסינו לבדוק את טיב הניבוי הגרפולוגי והעברנו לשני גרפולוגים ידועים כתבי-יד של אנשים שנבדקו אצלנו. השווינו לאחר זמן את הדו"חות על מידת התאמתם של האנשים בפועל, בעבודה, לניבוי של הגרפולוגים. מידת ההצלחה של הגרפולוגים היתה נמוכה".

פרופ' גרשון בן שחר, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית:

"במחקרים שעשינו בארץ, ושתוצאותיהם דומות למחקרים בחו"ל, התבררו שני סוגי ממצאים. 1. כאשר נתנו לגרפולוגים לבדוק כתבי-יד שהכילו גם אינפורמציה תוכנית על הנבדק (למשל פירוט "תולדות חיים", שזהו המסמך השכיח שגרפולוגים בודקים), נמצא שלניבוי הגרפולוגי היה אמנם איזשהו תוקף, אבל ברמה מינימלית. נמדדו מתאמים חיוביים, אבל נמוכים, בין הניבוי ובין הדיווח על מה שקרה לנבדק אחר כך – בחיים, בעבודה וכו'

"אבל, יש להדגיש שתוצאות דומות מאוד התקבלו כאשר נתנו את אותם כתבי-יד לבדיקה ל"סתם אנשים", שאינם גרפולוגים. גם הניבויים שלהם הראו מתאם נמוך וחיובי עם מה שקרה בפועל לכותבים (והניבויים האלה היו אפילו קצת יותר מוצלחים מאלה של הגרפולוגים). כלומר: כאשר מדובר בכתב-יד שיש בו אינפורמציה על הכותב, הידע הגרפולוגי לא עוזר כלל לשיפור הניבוי, אולי רק טיפה מקלקל.

2. נעשו בעולם מחקרים בודדים, כולל אחד בארץ, שבהם הצליחו לשכנע גרפולוגים לבדוק כתבי-יד סתמיים, שאין בהם שום אינפורמציה על הנבדק (למשל, פרק מועתק מספר, או שיר שהנבדק יודע בע"פ). במקרים האלה מידת ההצלחה של הניבוי הגרפולוגי היתה אפסית.

איך אתה מסביר שהגרפולוגים בכל ואת מצליחים למכור את שירותיהם?

"יש לי הסברים, שאינם מבוססים כמובן על מחקר אלא על התמצאות בשטח. ראשית, הגרפולוגים מוכנים לנבא בתחומים שהפסיכולוגיה הרגילה לא מסתכנת בהם. למנהל כוח אדם במפעל נוח שיהיה לו בתיק של העובד מסמך מגרפולוג שהמועמד הוא 'אדם ישר'. אם העובד ייתפס במעילה – המנהל 'מכוסה'

"שנית, גרפולוגים נעזרים, במודע או לא, בעובדה שקל מאוד להרשים אנשים. באים למשל למנהל מפעל ומציעים לומר לו דברים עליו, על סמך כתב-היד שלו. קל מאוד לייצר טקסטים שייראו לכל אדם כהולמים את אישיותו, עם הרבה מונחים כוללניים, בעיקר חיוביים, ויש בספרות הפסיכולוגית המקצועית דוגמאות ידועות של רצפטים כאלה.

"בסיכום, הממסד הפסיכולוגי, בארץ ובעולם, אינו מקבל כלל את הגרפולוגיה כמכשיר ניבוי. אגב, מהתאוריות הפסיכולוגיות המקובלות עולה מראש ההשערה שבגרפולוגיה אין ממש; כלומר שאי אפשר, על סמך כתב-ידו של אדם, לבסס ניבויים צולחים על נטיותיו התנהגותו. כאמור, גם במחקרים סטטיסטיים נמצא שניבויים כאלה לא מצליחים".