כיצור סקרן וחסר סבלנות ללמוד בכיתה עם אפילו אחד על אחד
אין המצאה טובה יותר מהאינטרנט…
אני יכולה לדלג לי ב- 2 וחצי בלילה מאתר לאתר וממקור אינפורמציה
אחד לשני.
אני עוברת בזריזות על פני חומרים רבים ומגוונים, לא עוצרת אלא אם כן
מצאתי משהו מרתק… מתכתבת עם חברים, עונה למיילים, במסנג'ר
ועד שעונים לי אני מספיקה לסרוק עוד דף, וגם לרשום ראשי פרקים
למאמר הבא…
היום אולי היו מאבחנים אותי ומוסיפים לי כל מיני "הגדרות" ואולי גם היו
מכניסים אותי לכיתות מיוחדות והייתי לומדת "כמו כולם" ומה היה קורה?
הייתי לומדת, סובלת, ובסוף יוצאת מזכירה, או כימאית, או אפילו עיתונאית…
אבל לא הייתי מגיעה למקצוע שלי בשום כיתת לימוד – כי לא היה מקצוע כזה…
בשנת 93 הגיע אלי לביקור גרפולוג ישראלי שחי בארה"ב כבר הרבה שנים
וסיפר לי שהוא מתכתב עם קבוצת גרפולוגים באינטרנט.
הוא המשיך וסיפר שפנה לכולם, כ 100 גרפולוגים שאל מי מכיר גרפולוגים
בישראל ורובם כתבו לו את השם שלי…
הוא שיכנע אותי (זה לא היה קשה..) להתחבר לאינטרנט וכבר באותו יום
התחלתי לחפש מי יחבר אותי…
באותם ימים היה מגיע טכנאי כדי לחבר והמודם היה 9600.
בשניה שהטכנאי חיבר אותי אפשר לומר שאיבדתי את העשתונות
עברתי מאתר לאתר, כתבתי לאותה קבוצת גרפולוגים וקיבלתי
גל של תגובות חמות ולבביות.
ביום הראשון נשארתי מחוברת 16 ברציפות. פשוט לא יכולתי להתנתק
זו היתה תחושה של בריאת העולם….
מאז, האינטרנט הוא מקור המידע המרכזי עבורי בכל התחומים
וההתלהבות לא פגה….וכנראה לעולם לא תפוג…..
תגובות
- יוסי בר-אל:
כך בדיוק הרגשתי גם אני בפעם הראשונה בה גלשתי . האינטרנט "שלי" היה עוד הרבה לפני שהוא כמו זה של היום . כשזה היה ערוץ תקשורת אקדמי וכמעט ולא היו אתרים וחיים אמתיים..