לפני הרבה שנים היה זוג שזה עתה התחתן. החתן ביקש מאשתו להכין לו נקניקיות מטוגנות… "אין בעיה" אמרה, "גש לסופר או לאיטליז, תביא נקניקיות ואטגן לך בשמחה."
הלך הבעל הצעיר וחזר עם נקניקיות. האשה לקחה סכין שמה את הנקניקיות על קרש החיתוך וחתכה במכה אחת את הקצה של הנקניקיות ובמכה שניה את הקצה השני של כל הנקניקיות.
"למה? למה, אישה, את עושה את זה?!!" שאל הבעל בתדהמה מופגנת." מה לא בסדר?" ענתה האישה, "לא כולם עושים כך?? שאלה "לא !!" התעצבן הבעל.
למה לחתוך? "אין לי מושג למה" ענתה "אמא שלי מאז ומעולם עשתה כך…." הציע הבעל ללכת לאמא שלך ולבדוק איך היא מטגנת נקניקיות. הלכו.
וגם האמא כמובן חתכה את הקצוות של הנקניקיות לפני שזרקה אותן למחבת."למה?" שאל שוב הבעל. "אמא שלי" ענתה החמות. "תמיד עושה כך" "אבל למה?!!!" נזעק הבעל "נלך לסבתא" הציעה האישה "ונראה.
נבדוק למה…." הלכו לסבתא. בת 80 + היה לה מאד קשה להיזכר…. בסוף נזכרה… "כשאני התחתנתי לפני 66 שנה היה לנו רק מחבת אחת קטנה. הנקניקיות לא נכנסו…הייתי חייבת לחתוך….." מה זה אומר? שכל הדורות הבאים יחתכו את הנקניקיות? שלעולם לא נעצור לבדוק למה אנחנו ממשיכים לחתוך??
מדי פעם מצווה עלינו לעצור, לבחון את המציאות ולבדוק האם כל מה שאנחנו עושים נכון גם היום? מתאים לנו? אולי לבדוק אופציות אחרות? לא להתייחס לחיים/לאירועים/לאנשים סביבנו, כ"מובן מאילו". כל עוד אנו בדעה צלולה מותר ורצוי וחשוב לנו לבחור, לבדוק, לשנות, ליעל, להתקדם…. רק לא "להיתקע" בדעות קדומות… בדעות של קודמינו, של אחרים, של דברים שכבר ממש ממש לא מתאימים לנו…. תבדקו במטבח … אולי יש לכם מחבת גדולה יותר…:) בהצלחה.
תגובות
- יוסי בר-אל:
אהבתי מאד! זו ההתנהגות "הבטוחה" ביותר עבור רוב האנשים . הם יאמרו "כולם עושים כך … " ובכך יתנו ויקבלו לגיטימציה למה שהם עושים … השקעת משאבי החשיבה "האם נכון מה שאני עושה" היא כל כך גדולה ומציבה בפני האנשים "סיכונים" כ"כ גדולים שהם מעדיפים לנהוג בתבניות ההתנהגות הרוטיניות