אני דוקא מאד טכנולוגית. בין הראשונים בארץ עם מחשב..
הרבה לפני שיצא ה- PC
קומודור, קייפרו "נייד" – 9 ק"ג…
ומסתדרת מצוין עם טלפונים ניידים – רק מה? מתאבת אותם!
כל צלצול תמיד מפריע לי… תמיד באמצע משהו…תמיד מעצבן…
מרגישה שחודרים לי לפרטיות וכועסת כמעט תמיד על מי שמתקשר
אלי לנייד גם כשאני בבית או במשרד…
במקביל – אני לא "חולקת" את המספר של הנייד ומי שכן זוכה לקבל
את המספר מקבל גם הודעה- אני לא יכולה להיות סימפטית בטלפונים
סוללרים – אז קח/י בחשבון שאהיה אנטיפטית…
נסה /נסי אותי בטלפון נייח ותגלה/י שאני ממש בסדר…
הפרעה קטנה שכזאת….
הפעם הגדלתי לעשות… איבדתי את הנייד בלונדון, אחרי יומיים
עמוסים בהם ראיינתי מועמדים לאחד התפקידים הכי בכירים
שיש…
ירדתי מהמלון למונית, אחרי כמה דקות חיפשתי את הטלפון
הנייד – ואין … רוקנתי את תיק היד, את התיק של המחשב הנייד
ו… כלום….
ואז החל הסיוט… נקמת הנייד…
הגעתי לארץ המונית לא חיכתה לי..
מטבעות של פאונדים בארנק וללא שקלים. לא יכולתי לגשת לטלפון ציבורי
כל הקודים של כרטיסי האשראי ….בטלפון הסוללרי כמובן.
הייתי חסרת אונים כפי שלא הייתי מעולם.
כאילו הגעתי לדרך ללא מוצא בלי אפשרות להסתובב או לחזור אחורה…
נהג מונית (תודה לו מכאן…) ראה את הדמעות ובא לעזרתי
נתן לי את הסוללרי שלו וכך נחלצתי…
עברו כמה ימים ממש שקטים ללא הטלפון הסוללרי
ועכשיו חזר, חדש… משוכלל יותר… אבל…
לא ממש התגעגעתי אליו…יחד עם זאת… אי אפשר יותר בלעדיו.
חג עצמאות שמח,
והרבה בשורות טובות…
תגובות
- קאורית:חנה,הרי כמו שנאמר הסלולארי הוא כמו גבראי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו!
שיהיה לך חג עצמאות שמח ומהנה,
נשיקות,
איריס קורן – קאורית
- ריקי ogol:אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיוסוג של בעל נוסף… אני חושבת…
חג שמח!
- חנה קורן:תודה בנות…בדיוק שמעתי משהו ממש מצחיק שמתאים לסיטואציה הזאת…בעל הוא כמו מזוודה בלי ידית…
חבל לזרוק – קשה לסחוב…