אמרתי לילד בן 6 מחונן, שהוא גם חבר שלי. לך עם החלום שלך עד הסוף.
מפעם לפעם תעצור לבדוק אם זה באמת עדין החלום שלך או שנכנסת לדרך ללא מוצא….שכן תמיד ניתן לנסוע אחורה לצומת הקודמת ולבדוק איזו דרך מתאימה באמת.
אחרי שתבדוק ותחליט שאכן זה החלום אל תתן לפחד להשתלט עליך או להפריע לך.
כשאני הייתי ילדה קטנה אהבתי כתבי יד. לא ידעתי שיש מקצוע כזה. לא שמעתי את המילה גרפולוגיה. כשהחברות שלי העריצו זמרים ושחקני קולנוע, אני הערצתי את לאונרדו דה וינצי וניסיתי לחקות את כתב ידו…
אף אחד לא הבין אותי אבל לא נכנעתי לדעת הקהל סביבי.
הלכתי ללמוד כימיה כיון שאהבתי את החלק המחקרי אבל הרגשתי שם כמו דג שהוציאו אותו מים. כל אותה תקופה עסקתי בגרפולוגיה בצורה סמויה ואפשר לומר לא לגמרי מודעת. התכתבתי עם חברים לעט ולאט לאט עברתי לחקור את כתב היד ואת נפש האדם כו גם את הקשר ביניהם.
המשכתי ושוחחתי איתו: "הפחד מנסה להשתלט עלינו מדי פעם ומה קורה אז?"
"מה קורה" – שאל הילד?
יש בך תבונה, רגישות, חברות, ויש בך גם אומץ, נכון? שאלתי.
-"כן," הוא ענה. "אם כך לעולם אל תתן לפחד להשתלט עליך ועל כל התכונות הנפלאות שיש לך. ברגע שהפחד משתלט או שולט גם בכל שאר התכונות, הוא משתק אותן… משתק אותך. קח את הפחד איתך ואל תתן לו לקחת אותך…."
-"לא תמיד קל", המשכתי, "להשתלט על הפחד, אך כשזה קורה, יש תחושת סיפוק ע-נ-ק-י-ת…"
הילד חייך וידעתי שהוא מתחיל תהליך של הפנמה…
שיהיה שבוע מרתק לכולנו…