קורס גרפולוגיה מיוחד נפתח בימים אלה כדי לסייע להורים לאתר מצוקות וקשיים שמסתירים ילדיהם באמצעות כתב היד או ציורים. הצצה קטנה למחברת של הנער או נערה, יכולה לפעמים להציל חיים.
מאת מורן כץ
פורסם ב'מעריב': 21.9.2005
אחד הסיוטים הגדולים שעמם מתמודד כל הורה לנער או לנערה בגיל ההתבגרות הוא שיפספס סימני מצוקה שיראה הילד, ולא יצליח להבחין או לזהות קשיים שפוקדים אותו. במקרים רבים כאלה, מספיק לפתוח עיתונים כדי לדעת, הסתיימו באסון לאחר שבני נוער שמו קץ לחייהם.
מימים אלה יש עוד דרך לשפר את התקשורת עם הילדים, גם אם הם עצמם נמנעים מלשתף את ההורים במצוקותיהם: המכללה לגרפולוגיה של מכון חנה קורן פותח קורס מיוחד להורים – וגם למורים ולעובדים סוציאליים – שיסייע באיתור סימנים למצוקה, לדיכאון ולנטייה להתאבדות אצל בני נוער על פי כתב ידם.
קורן טוענת כי עד היום היא הצליחה בזכות השיטה להציל את חייהם של עשרות ילדים.
שני מקרי התאבדות של בני נוער התרחשו בשבוע האחרון. הבולט שבהם הוא של הנער מרמת-השרון, שקפץ בגלל אהבה נכזבת מחלון בית-הספר.
מקרים כאלה מעלים בקרב הורים מודאגים לא מעט שאלות: האם הכתובת הייתה על הקיר? איך לא הרגישו האנשים הקרובים אל אותם נערים במצוקה?
איך ניתן לזהות ולמנוע מבעוד מוער מקרי התאבדות נוספים?
"לצערי", אומרת קורן, "יש לי הרבה דוגמאות. לפני כמה שנים הייתה מגפת התאבדויות בבית-ספר תיכון בירושלים. שני תלמידים התאבדו וכמה אחרים ניסו לשים קץ לחייהם אבל נמצאו בזמן.
הפסיכולוגית של בית-הספר פנתה אליי, אספנו כתבי יד של כל הילדים ואיתרנו סמני מצוקה ברורים. יש מחקרים הטוענים שזה דבר מידבק, כלומר מעין מגיפה, ברגע שבני נוער רואים צעירים אחרים שהתאבדו, זה נותן להם אומץ לבצע מעשים אובדניים אם חשבו על כך עוד קודם, או לחלופין החליטו להתאבד בעקבות מקרה ששמעו עליו".
איך נעשה האבחון?
"אספתי עשרות כתבי יד של תלמידים, וגיליתי שבני נוער שיש להם נטיות אובדניות נוטים לשרבט על דפים או על מחברות ציורים המעידים על מצבם הנפשי. מצאתי שנערים שיש להם נטיות אובדניות, נוטים לשרבט ציורים מלנכוליים שיש בהם המון סימנים. אבל יש להבחין ביו סתם שינויים במצב רוח, בכי או רחמים עצמיים לבין מחשבות אובדניות.
בדוגמאות מצאנו אקדחים ורובים בעיקר אצל בנים, סכינים, מילים של סוף וסכין נוטפת דם. כל אלה יכולים להיות אור מהבהב לסכנה".
קורן אומרת כי הורה שמוצא שרבוט של בנו שנראה לו בעייתי, לא צריך בהכרח להיכנס לפאניקה, אבל עליו לשים לב ולקחת את הילד לפסיכולוג. "ההורים צריכים לדעת שנטיות אובדניות יש בעיקר בגיל ההתבגרות", היא אומרת, "ולהם יש כלים להבחין בכך. יש מחברות של הלימודים, שזה דבר מצוין, ומדי פעם הם יכולים להציץ במחברות ולגלות סימני מצוקה אם יש. בעצם הקורסים האלה מלמדים הורים ופסיכולוגים, עובדים סוציאליים והמון מורות ואפילו גננות לזהות סימני מצוקה. אם אפשר למנוע אפילו מקרה אחד זה טוב".
כבר עכשיו, עוד בטרם פתחה את הקורס, מגיעים אל קורן הורים עם ציורים של ילדיהם. אימא אחת, למשל, הבחינה שבנה מסתגר ומתנתק וחשה שהיא מאבדת איתו את הקשר. כשהסתכלה במחברת שלו, ראתה ציור של כדור חוצה את גופו שלו.
"אם מגיעים אליי הורים במצוקה, הורים שמוצאים מכתב התאבדות, או מחפשים את הילד שלהם, אני מסתכלת על המכתב ולא לוקחת על זה כסף, זה לא מסחרי מבחינתי, אני מנסה לעזור.
"לפני מספר שנים הגיעה אליי אימא עם חוקר פרטי, כולה חיוורת ונסערת ואמרה שהבת שלה נעלמה והשאירה מכתב התאבדות. המכתב היה בן ארבעה עמודים, שבו נפרדה הבת מכולם.
אלא שהכתב לא שידר רצון להתאבדות אלא ההפך, חיות, אהבה, התלהבות ושמחת חיים. אמרתי להם שאני לוקחת סיכון במה שאני אומרת, אבל הבת שלה לא הולכת להתאבד. זה פשוט לא היה סביר, כי הכתב שלה לא משדר מצוקה. היא אפילו ביקשה מאימא שלה שלא תשכח להוציא את הג'ינס מהמכבסה ולטייל עם הכלב.
חזרה הביתה, ובסופו של דבר באמת התברר שהבת ברחה אל בחור, שחקן שאהבה והעריצה והשאירה רושם כאילו היא הולכת להתאבד כדי שכשהיא תחזור הביתה יסלחו לה".
לדברי קורן, גם אדם שלא מבין דבר בגרפולוגיה יכול להבחין בסימנים שמראים אם הכוונה רצינית או לא. מטרת הקורס היא שהמשתתפים בו יידעו לאבחן מצוקה בעצמם לפני שהם פונים לעזרה.
הקורס של קורן נמשך 12 מפגשים, שעה וחצי כל אחד. הוא מתקיים בחיפה, בתל-אביב, בכרמיאל, בבאר-שבע ובירושלים (המחיר: בין 1,500 ל2,000-שקלים).
