קשקוש? לאו דווקא חלק שני

משמעותם של שרבוטים נפוצים

פורסם ב"תפוז": באפריל 2002

1. פנים יפות:
   אהבת הזולת והצורך בקרבה ומעורבות חברתית, אמפתיה, אופטימיות, אנושיות, מזג נוח, חוש אסטתי מפותח, רגישות והתחשבות בזולת.
2. פנים עם פה פעור:
   פטפטנות, אדם שאוהב לשמוע את קולו.
3. פנים מכוערות:
   פסימיות, נטייה לראות את חצי הכוס הריקה, חשדנות, מרירות, מזג רע, ביקורתיות, מיזנתרופיה וחוסר אימון, מרדנות, חוסר בטחון, דיכאון, אדם לא ייצוגי שאינו בנוי לעבודת צוות.
4. חיצים וסולמות:
   שאפתנות רבה, דחף חזק להוכחה עצמית, גם במחיר של דריכה על אחרים, חוסר סבלנות לתהליכים ממושכים ושאיפה ל"קיצורי דרך".
5. בתים:
   חיפוש אחר בית, צורך במשפחה ונכונות להשקיע בה. צורך בקורת גג רוחנית וחיפוש עצמי, חוסר בטחון (ייתכן שזמני).
6. תווים וסימנים מוסיקליים:
   אהבת מוסיקה.
7. צורות שחוזרות על עצמן:
   סבלנות, שמרנות, שיטתיות וכושר ריכוז.
8. צמחים, עציצים, פרחים (מוטיבים נפוצים בקרב עובדים סוציאליים):
   ידידותיות, רגישות, אנושיות, חום ופתיחות.
9. כלבלבים, גורים וחיות:
   אדם מגונן, שיש לו צורך לפרוש את חסותו. אוהב חיות, רגיש, מתחשב וזקוק לשקט נפשי.
10. לבבות:
    רגשנות, הימצאות במצב של התאהבות.
11. כלי תחבורה שונים:
    השתוקקות לנסיעות, צורך דחוף בחופש.
12. ספרים המונחים זה על גבי זה, הנשענים על לבנה אחת או שתיים:
    אדם הנמצא תחת לחץ וחושש שהזעזוע הקטן ביותר ימוטט אותו.
13. אוכל:
    אדם האוהב לאכול או נמצא בדיאטה.
14. מחסומים:
    תחושת מחנק, צורך לברוח, צורך בחופש. אדם המרגיש שמצרים את צעדיו.
15. רובים, תותחים וחרבות:
    תחרותיות, צורך להוכיח גבריות, מיניות.
16. מדרגות:
    שאפתנות, צורך להתקדם.
17. צורות פאליות:
    ליבידו חזק, מיניות, צורך להפגין גבריות.
18. ג'ונגל בעציץ":
    השרבוט הזה מפורט יותר, ונראה כמעט כמו ציור. "הג'ונגל" העמוס בתוך העציץ משקף עומס רגשי ומחשבתי, עד כדי קושי לחשוב בצורה בהירה. על אף שמדובר בפרחים וצמחים, יש הרבה קוצים בקצוות, ולתוך העלים שנראים כמו לבבות חודר גבעול. הלבבות האלה מסמלים אכזבה מנשים ותוקפנות כלפיהן (המשרבט סיפר לי אחרי ששמע את הניתוח, כי אשתו נטשה אותו ואת שלושת ילדיהם הקטנים לא מזמן, לטובת גבר צעיר מאוד).

קריא ולא קריא

ניתוח כתבי יד של קוראות "תפוז"

מבין כתבי היד ששלחתם לי, בחרתי הפעם בכתב היד הלא קריא של אתי. ובכתב היד הקריא מאוד של שולמית (שני השמות בדויים, לבקשת הקוראות).

כתב קריא וברור שייך בדרך כלל לאדם שמדבר בצורה ברורה ובהירה, חשוב לו להיות מובן על ידי הסובבים אותו והוא משקיע מאמצים לשם כך. הכותב מודע היטב לעובדה כי הכתב משמש לתקשורת בין אנשים, ולפעמים גם בין אדם לעצמו. מי שמקפיד על קריאות, מקפיד בדרך כלל גם על דיבור ברור ועל ביטויים מדויקים.

לעומת זאת, כתב שאיננו קריא מאפיין לעיתים קרובות אנשים שאינם ששים לחשוף את מחשבותיהם. קחו לדוגמא את הרופאים: אלה מעדיפים להישאר לרוב בלתי ברורים ו"מסתוריים", וזו אחת הסיבות לחוסר הקריאות של כתב ידם. גם חשיבתם המהירה גורמת ליד לקצר תהליכים על מנת להספיק את הפקודות שהיא מקבלת מהמוח. אבל כפי שכבר הסברתי, סימן אחד בכתב אינו מעיד על תכונה מסוימת, אם אינו נתמך בסימנים נוספים.

ולכן התעניינתי בשני כתבי היד. לאתי אומר, כי כתב ידה מבטא הרבה מאוד מתח ורגישות רבה.

בתקופה זו ניכר אצלה חוסר שקט פנימי, התלבטויות וקשיים רגשיים. במקרה זה, חוסר הבהירות של כתב היד משקף גם איזה בלבול ואי בהירות פנימית. מדובר על אישה אינטליגנטית ועירנית, שככל הנראה בחרה במקצוע שלא מתאים לה. עבודה שמצריכה ישיבה של שעות ארוכות במקום אחד מגבירה אצלה את המתח, משום שהיא זקוקה לניידות, לפעילות ולקשר עם אנשים.

כתב ידה של שולמית ברור מאוד, קריא ומעוצב. היא מקפידה על ניסוח וזקוקה לסביבה אסתטית. קשה לה לשאת מצבים של ספק וחוסר ודאות, והיא שואפת לבהירות ולביטחון בכל מצב.

העולם הפנימי שלה עשיר ומלא תוכן. יש לה דימיון מפותח, כושר ביטוי מצוין וחושים מחודדים. היא חווה העל בעוצמה רבה, וחוויות מסוימות עשויות להטביע בה את חותמן לאורך זמן. עם זאת, כלפי חוץ היא אינה מפגינה סערת רגשות והיא מקפידה על שליטה עצמית וקור רוח. כרגע היא נמצאת בתקופת ביניים, בין עצמאות לתלותיות. מחד, היא שואפת לעצמאות וזקוקה לחופש בתחומי אחריות, ומאידך, עדיין קשה לה לוותר על הביטחון שנותנת לה התלותיות.